דורון טל, רח' רמים 69 א, כרמיאל 21862
טל. 9980274 - 04
לכבוד 29 מאי 2003
מר יוסי אוד
מנהל
מחלקת ארגון
יישלח בדואר-אלקטרוני
הזרוע האזרחית של התנועה
"למען איכות השלטון"
הנדון: חידוש חברותי בעמותה לאיכות השלטון
סימוכין:
פנייתך הטלפונית מיום 28/5/03 והמשכה במכתב ונספח ששלחת לי היום בדוא"ל
שלום רב יוסי,
ראשית, חן-חן על סבלנותך להקשיב לי ונחישותך
להמשיך ולנסות לשכנע אותי.
שנית, קראתי בעיון את מכתבך והנני "מוריד
בפניך את הכובע" בהיותך אחד ממייסדי התנועה.
התרשמתי לחיוב מהצהרותיך ומתכניותיך לעתיד.
שלישית, הרשה נא לי לתאר בפניך את קורותי. זאת
על-מנת להבהיר את מניעיי להפסיק חברותי בתנועה לפני כשלוש שנים.
נולדתי בירושלים בשנת 1947 וגדלתי בחיפה כילד
יתום - האחד והיחיד שנותר לאמי אלמנת מלחמת השחרור. כיום הנני בעל משפחה, רעייה
חביבה וארבעה ילדים בוגרים.
הנני מבלה את זמני בדרך כלל בפעולות התנדבות,
במתן סיוע מסוגים שונים (פרט למתן תרומות כספיות). אינני חבר בעמותות, למעט חברות
פסיבית באגודת חובבי הרדיו (להם אני זוכר חסד נעורים)
וחברות (בלתי נמנעת) בעמותת גימלאי רפא"ל.
דבר אחד טוב נגרם לי בשל פרישתי משרות המדינה –
נרגעתי! שכן, כאשר עבדתי
ברפא"ל הייתי מכור לעבודה (workoholic) וגם שרוי הייתי במתח מתמיד.
לאחר פרישתי הפכתי תחילה אובססיבי לעניין ה- case
המשפטי,
כאשר עוד האמנתי לתומי כי בתי המשפט הם "אי" של צדק. ולבסוף, כאשר התברר לי שבתי-המשפט בישראל
הם אי-הצדק בהתגלמותו וגם משמשים הם לעתים כמסווה לשחיתות הפושה בחברתנו, חלפה לה האובססיה הנ"ל.
וכעת אבקש להרחיב את סיפורי האישי ולהתחיל במבט של 26שנים לאחור.
בשנת 1977 סיימתי תואר שני בפיסיקה בטכניון
והעדפתי (ממניעים אידאולוגיים) לעבוד ברפא"ל,
במקום להמשיך בקריירה אקדמית.
במשך חמש השנים הראשונות לעבודתי ברפא"ל נמנעתי מלקבל תפקידי ניהול והובלת פרוייקטים.
נהניתי מעבודתי כ"פועל אקדמאי" - פיסיקאי מן השורה, שמח ומאושר בחלקו.
בעקבות מבצע של"ג (באוגוסט שנת 1982)
הוקמו ברפא"ל וועדות שייעודן הפקת לקחים, אליהן הצטרפתי בחדווה במטרה לשפר את
הטעון שיפור. בעיקבות המצאות שלי (כלקח מהקרבות בלבנון) שנרשמו כפטנט (חסוי) מטעם
רפא"ל ובעקבות השתתפותי בשתי וועדות "גילו" אותי
ה"פוליטיקאים" שבחבורה והציעו לי תפקידים ניהוליים אותם דחיתי באדיבות.
ואולם, כשנה לאחר מכן (ביולי 1983) רעייתי ואני
החלטנו לעקור את מקום מגורינו מקרית-ים לכרמיאל. ואז כדי להיות קרוב לבית (בו
גידלנו ארבעה ילדים קטנים) התנדבתי לעבור למכון "לשם" שהוקם קרוב
לכרמיאל. כך מצאתי את עצמי בין "החלוצים" במפעל לייצור טילים ומונייתי
לכהן שם כ"מהנדס מערכות אויר-אויר" - הדרג הטכני הבכיר ביותר לסל
המוצרים הנ"ל. בין היתר כיהנתי כיושב ראש ועדת השינויים ובסמכותי היה לדחות
או לאשר כל שינוי במוצר וכן היה בסמכותי לעכב או לספק מוצרים לשימוש מבצעי
בצה"ל ולשימוש לקוחות במדינות זרות. בתוקף תפקידי זה "התלבשתי" גם
על מספר בעיות שלא נפתרו ע"י קודמיי בתפקיד. בשנים 1985-1986 הצלחתי לשפר
באופן משמעותי שמישות אמל"ח שסופק לצה"ל.
ואולם הצלחתי זו היתה לצנינים בעיני ה"עסקונה" שקודם לכן סחטה ברינה את
כספי המדינה.
עובר לשינויים שגרמתי לביצועם אולץ צה"ל להעביר לרפא"ל מדי שנה בשנה תקציבים
מנופחים תחת הכותרת "עבודות תחזוקה". זו הייתה ההיכרות הראשונה שלי עם "כוחות
הרשע" ולפי הגדרתך, הכוחות שמושכים את בעלי התפקידים והשררה לתת דין וחשבון
לחשבון הבנק שלהם ולמקורבים להם. . .
בשלב זה עמדתי לקבל (בדיעבד) דרגה "א'
מחקר" (מקביל לפרופ' חבר באקדמיה) בשל עבודות מחקר קודמות שביצעתי
ברפא"ל בשנים 1979-1983. ואולם תיקי האישי "הלך לאיבוד". . . כך
לדברי "כוחות
הרשע" ולכן הענקת דרגה א'
התעכבה.
זמן קצר לאחר מכן כלכלן בשם מיכאל קאהן ואני
גילינו קצה חוט שהוביל בסופו של דבר לחשיפה של ציוד "שנעלם" בהיקף של כ-
22 מיליוני דולרים, כפי שנרשם בדו"ח מבקר המדינה מס' 40 (1990) בעמ' 870:
צילום
עמ' 870 מדו"ח מבקר המדינה מס' 40, שנת 1990.
מיד לאחר שהתחלתי לסייע בחקירה שהובילה (בסופו של דבר) לחשיפת הפרשה המשתמעת
מהדו"ח הנ"ל פנה אלי סגן מנהל המפעל ואיים עלי שאם אמשיך לעסוק בפרשה,
תיקי האישי (זה ש"נעלם" זה מכבר) אולי לא ימצא לעולם. . .
כן, הפוליטיקאים ברפא"ל נקטו בשיטות
מיוחדות כדי להלום ב"חושפי שחיתות" ובעובדים "בעיתיים"
למיניהם. עמ' 879 בדו"ח מבקר
המדינה מס' 40 (ר' צילום להלן) עשוי לרמוז על דרך בלתי נאותה שנקטה הנהלת
רפא"ל לצורך השגת פיטורי עובדים.
להלן צילום הקטע
הרלוונטי המגלה טפח אך מכסה טפחיים:
צילום עמ' 879 מדו"ח מבקר המדינה מס' 40, שנת 1990.
זמן קצר לאחר גילוי
קצה החוט ל-22 מליוני הדולר האבודים ועוד לפני שידעתי מימדי ההונאה "נגמר לי
הסוס" בחטיבת הטילים, שבה עבדתי בשנים 1983-1987. באוקטובר 1987 ביקשתי לעבור
מחטיבה זו (שמיקומה בגליל, קרוב לכרמיאל). ביקשתי לצאת לשבתון ואח"כ לחזור
לחטיבה (בקריות ע"י כורדני) במקום שבו הועסקתי לפני שעברתי לגור בכרמיאל.
ואולם בתגובה
לבקשתי זו ראש חטיבת הטילים דאז -
מר גיורא שלגי – שכיום מכהן כמנכ"ל רפא"ל, "הצניח" אותי
להוביל פרוייקט פיתוח של מצלמה לראיית לילה והכללתה במסוק הקוברה.
הייתי מסוחרר מעצם ההצעה שהיוותה עבורי אתגר עצום.
הפרוייקט הנ"ל
הוזמן ע"י המרינס האמריקאי ארבע שנים לפני כן (קשרים אישיים של מוסה פלד
ז"ל). ואולם בשנת 1987 עמדה רפא"ל להפסיד את הובלת הפרוייקט לטובת
תמ"מ (התעשייה אוירית), למעט פיתוח המצלמה ועוקב הטלוויזיה. לאחר שישבתי כעשר
דקות במשרדו של גיורא פוזר צוות של כשמונה אנשים שהוביל את הפרוייקט במשך שלוש
שנים קודם לכן ואני קבלתי מינוי כמוביל הפרוייקט בגפי. הסיטואציה דומה לסיפור המלך
המבטיח את בתו לגיבור. אבל, רק בתנאי שיצליח להרוג את הדרקון!
בדיעבד ולהפתעתו של גיורא, "הגיבור" נשאר בחיים. . .
נסעתי פעמיים
לארה"ב והצלחתי לקבל את אישור המזמינים למימון של 13.5 מיליון דולר במקום 4
מיליון דולר שנדרשו קודם ע"י רפא"ל. בעזרת יועץ חוץ (סא"ל שלמה ניר
שפרש אז מחיל האויר) בניתי תכנית עבודה לתפארת וגייסתי למטה הפרוייקט שעמדתי בראשו
ארבע אנשים נוספים כולם מומחים במקצועם. אנשים הגונים וישרים אלו סייעו בידי
להוביל את הפרוייקט בהצלחה.
בסה"כ עבדו
בפרוייקט ברפא"ל כ- 60 איש במבנה מטריצי (חמשת אנשי המטה בראשותי היו אחראים
להפעלת קבלני המשנה - כל העובדים שלא היו כפופים אלינו ישירות). פיקחנו על ביצוע היעדים ועל זרימת התקציב
(בשעות עבודה ובחלקים).
לפי תנאי החוזה עם תמ"מ (תע"א) והמרינס (שהייתי חתום עליו אישית)
דיווחתי למזמינים מדי חודש בחודשו בדו"ח (הכתוב בשפה האנגלית) על פרטי
התקדמות הפרוייקט.
לקראת סוף שנת 1989 התברר לי יום אחד כי צריכת שעות-העבודה ביחידות מסויימות עלתה
פלאים וללא כל הסבר. תוך יום מרגע הגילוי איתרתי את "הגנבים" שפעלו לפי
הוראה של מנהלת הכספים של החטיבה (גב' דינה רותם), אשר טענה להגנתה שגיורא (ראש
החטיבה דאז) הורה לה לאשר ליחידות מסויימות (שלא ביצעו עבודה כלשהי עבור הפרוייקט
שניהלתי) לדווח שעות עבודה ע"ח התקציבים שנועדו לפרוייקט הנ"ל. עוד לפני
שיצאתי מחדרה תיקתקה דינה באינטרקום לגיורא ואמרה לו שאני בדרך אליו. . .
נכנסתי לחדרו של גיורא, בשעה שראשי היחידות ישבו אצלו בדיון ו"תפסתי אותם על
חם" מדברים ביניהם כי אפשר עוד לנגוס בפרוייקט (שהיה אז בניהולי - הפרוייקט
היחידי בחטיבה עם יתרה תקציבית חיובית). גיורא התממם וקיטר שיש בעיה כלכלית בחטיבה
ושאני חייב לעזור להבריא את המצב.
השבתי לגיורא במשל. לדעתי דמתה בקשתו לבקשת מנהל בנק המורה לפקיד עובד ושב להעביר
כספים של לקוח, ללא ידיעתו של הלקוח. עם כל הכבוד, לא הייתי רשאי להעביר שעות
עבודה למי שאינו עובד עבור הפרוייקט ובמיוחד בתנאי החוזה, כפי שנחתם עם המרינס
ותמ"מ - התעשיה האוירית. דרשתי
להחזיר את כל שעות עבודה שדווחו שלא כדין, שאם לא כן אאלץ לדווח על כך
למזמיני הפרוייקט.
שעות העבודה לא הוחזרו ואני סיכמתי זאת בדו"ח (באנגלית) שנמסר לתעשיה האוירית
וגם לאמריקאים.
לאחר כחודשיים, בינואר 1990, "הזכיר לי" גיורא כי כבר מזמן רציתי לצאת
לשבתון ורק שכח לציין כי הוא היה זה אשר ביקש ממני ב-1987 לדחות את יציאתי לשבתון
ולצורך כך אף סידר לי בגיבוי המנכ"ל דאז (מוסה פלד ז"ל) צבירת יותר מ-24
חודשי שבתון, על אף המיגבלה שבתקנון!!!
אין להתפלא כי כיום גיורא הינו מנכ"ל רפא"ל. כן, היום זו כבר נורמה לקדם את אלו שהתמחו בניהול בלתי תקין
ובמיוחד בטיוח מבוקר של מעשי
שחיתות.
בכל הסיפור הארוך שגוללתתי לפניך
בארבעת הדפים דלעיל לא איזכרתי את נסיבות פיטורי "מרצון"
מרפא"ל, אשר נעשו בעת היותי בשבתון ארוך בארה"ב ללא הסכמתי המפורשת
והמוחלטת, כנדרש על פי התקנות. במהלך משפט שעילתו היתה הוצאת דיבה כנגדי, גלתה
פרקליטות המדינה מסמך בתיקי האישי שבדיעבד התתברר לי כמזוייף. במסמך הנ"ל
הסכמתי כביכול לפרוש מרפא"ל ללא כל תנאי. ואולם אין הדבר כך. הסכמתי לפרוש
מרפא"ל נעשתה תוך העמדת תנאי מסויים, אשר לא נתקבל ע"י הנהלת
רפא"ל. משמע, הסכמתי לפרוש בטלה. ואולם כדי לשכנע אותי שלא לחזור בי דאגו
לשתול בתיקי האישי מכתב, אשר גם ביהמ"ש המחוזי בירושלים קבע שהוא דיבה לשמה.
אלא מה, כב' השופט א.צ. בן-זמרה קבע בניגוד למבחנים המקובלים בחוק איסור לשון
הרע כי עובדי רפא"ל הבכירים (שעשו לטענתי שימוש בלתי הולם במכתב) פעלו
בתום לב, תוך שהוא מתעלם מעדויותיהם הסותרות ומהעובדה שהוא לא אישר לי הבאת עד
מטעמי (הממונה הישיר שלי) וכן התעלם מתלונה שהגשתי במשטרת ישראל על הגשת מסמך
מזוייף ע"י פרקליטות המדינה במהלך הדיונים שנערכו בפניו. הגשתי ערעור לביהמ"ש העליון ונרמז
לי למשוך את ערעורי. לצערי ברגע של חולשה זמנית כך עשיתי. לא יכולתי לעמוד יותר
בלחץ הנפשי שהליכים אלו גרמו לי והעדפתי להשתחרר מהמועקה הכבדה שהיתה לי.
אני סבור כי רפא"ל כמו מוסדות אחרים, מהווה פשוטו כמשמעו בבואה של החברה
הישראלית.
בשל אילוצי בטחון-המדינה הפך מוסד זה ל"פרה קדושה" אשר שופטי ישראל
חוששים לגעת בה
ולכן יוצאים להגנתה בכל מחיר וללא הצדקה.
ייתכן כי לו נעתרו בעלי התפקידים בעמותה "למען איכות השלטון"
לסייע לי בשנים 1995-1996 עובר להגשת תביעתי בינואר 1997 יכול הייתי להתגבר על ההתנגדות הנמרצת של בתי-המשפט לדון בפרטים שיכלו לחשוף את
השחיתות ברפא"ל.
ואולם מקבלי ההחלטות בתנועה נמנעו מלהיענות אז לבקשתי. נאלצתי לפעול בגפי, בסיוע של עורך-דין מסור שהפך בינתיים לידידי.
לא נטרתי טינה לעמותה "למען איכות השלטון"
ולא טרקתי את הדלת. נהפוך הוא, במקביל למאבקי בבתי-המשפט המשכתי והצעתי לכם את עזרתי כחבר פעיל בעמותה - ולא רק כחבר פסיבי.
בשעתו הצעתי למר
אהרון גליל לשנות את תהליך הביקורת הפנימית על כל פעילויות העמותה (ולא רק לבצע
ביקורת כספית). כמו-כן הצעתי פתיחת סניפים בכל רחבי הארץ שיאוישו ע"י מתנדבים
שיוכשרו ויוסמכו לתפקידם. ואולם כאשר הגעתי למסקנה כי דברי אלו נפלו על אזניים
ערלות פרשתי מהעמותה.
כעת, לאחר שפנית אלי והפנית את תשומת לבי לשינויים האירגוניים שנעשו לאחרונה
בעמותה, אמשיך לעקוב אחרי פעילותכם. בינתיים יש לי מספר שאלות בדבר המבנה האירגוני
שלכם ותוכניותיכם לעתיד.
מדוע בחרתם בשם "הזרוע האזרחית של התנועה"? (הידוע לך מה ההבדל
הפונטי שבין אחים לבין אזרחים?) מתי תפעילו את "הזרוע
הצבאית"? האם בדעתכם
לטפל (לשם שינוי) גם ברשות השופטת?
אם וכאשר אגיע למסקנה שהנכם פועלים בדרך הנכונה (לדעתי), אשקול חידוש חברותי
בתנועה.
בברכה,
דורון טל
| 
