תגובת ג'ף גודמן:

אני חושב שמגיע ישר כוח ענק לכל מי שעמל במערכת הזאת
אם התוצאות מוכיחות משהו  - הן מוכיחות, בין השאר, את צדקת דרכנו
 
ג'ף
11/2/09 15:55

תגובת מתי צבירן:

למרות התוצאות המאכזבות של הבחירות מבחינת "אחריות", צריך לראות גם את שמינית הכוס המלאה.

הגענו למודעות של אזרחים רבים, הפצנו את הרעיונות של לאו"ר, והצטרפו אלינו אנשים טובים ואיכותיים.

אולי בעתיד יצטרפו אלינו נוספים, שצריכים זמן כדי לעכל את הדברים ששמעו מאיתנו, או שזקוקים לטריגר נוסף כדי "שיפול להם האסימון".

אני מקווה שנדע להפיק את הלקחים, ללמוד מהטעויות, ולהתארגן בצורה יותר טובה לעתיד.

תודה לכל אלה שהשקיעו ותרמו מזמנם וגם מכספם, מעל ומעבר לכל הציפיות, ונקווה שגם נזכה לראות תוצאות למאמץ ולהשקעה.

ושוב תודה לכולם

מתי
11/2/09 22:39

תגובת יהושע גור:

שלום לכולם

הייתי מבקש לפנות לכל אנשי אחריות שיביעו באינטרנט את מסקנותיהם מן הבחירות והתוצאות.

(אני אכתוב בעוד 10 ימים)

אחרי שנערוך את הנושאים נוכל לקיים פגישות יותר משמעותיות בנוכחות המשתתפים.

בברכה
יהושע גור
13/2/09 16:13

תגובת ברוך סולצ'ינר לדברי מתי צבירן:

שלום

אני מבין בדברי הכותב שאנחנו חייבים, ממש חייבים, עכשיו ומיד....להתכונן ולרוץ לבחירות הבאות.....

אבל ממש...כבר לקום עכשיו עכשיו ולהכין עצמו לבחירות הקרובות...... !

פשוט לא להאמין !
 

ובכן יש לי הצעה "קצת" שונה:

להקים  תנועה פוליטית על מפלגתית יחד עם מספר תנועות ( שהצליחו באופן מדהים, ממש כמונו, להיכנס למודעות הציבור ולסחוף אחריהם עשרות אלפי תומכים שאף הצביעו להם בקלפי...עובדה....כו-לם נכנסו לכנסת...כמונו) 

שיש להם מצע דומה לשלנו או דומה בחלקו.

תנועה כזו "ישראל החדשה" (למשל) - תפקידה יהיה לגבש "תוכנית חירום ממלכתית" לשיקום המדינה.

המטרה:

1. להכניס את רעיונות התנועה למודעות הציבור

2. להתכונן לבחירות הבאות ולשאוף ולהכניס למצעי המפלגות הגדולות חלקים מהמצע של "ישראל החדשה" (שם זמני). 
 

זה מאמץ שאני בטוח שנוכל (ואוכל) להתגייס סביבו.

ברוך סולצ'ינר

כרמיאל
13/2/09 16:59

הבהרה מאת ברוך סולצ'ינר:

שלום

ועכשיו הזמן

לא מחרתיים, לא בשבוע הבא. עכשיו הזמן לכנס את מספר המפלגות השפויות והקרובות אלינו כמו מימד / ירוקים

לכנס מיוחד ובו תוקם תנועה פוליטית על מפלגתית. תפקידה יהיה להכניס למצעי המפלגות שירוצו (לפי התוצאות האחורנות...כנראה עוד מעט)

לבחירות הבאות, סעיפים שאנו מאמינים בהם.

כלומר, ליצור לובי חוץ פרלמנטרי שכמובן יפעל גם לשינוי שיטת הבחירות.

ברוך סולצ'ינר

כרמיאל
14/2/09 20:43

תגובת רון אירמאי:

לחברינו, ובייחוד לישראל חר"ג, שלום רב!

1.  לא הפלגנות-כשלעצמה ובוודאי לא אופיו ה"ריכוזי"(-כביכול) של יעקב חסדאי הם ש"הפילו" את "אחריות" בניסיונה לחדור את "שכבת הבוץ העליונה" של הפוליטיקה הישראלית, כי-אם הנטייה ה"יהודית" (ואולי גם ה"ישראלית") ה"קליקאית" של חברינו שנקבצו סביב חסדאי, כמו בכל "חצר" (חסידית או רבנית או חילונית-למהדרין), ל"התנתקות" משאר הציבור, הרחב, ההטרוגני, ה"רב-תרבותי", ולהסתמכות-יתר על סמכותו ומוצא-פיו של "המנהיג" כתחליף לעבודה קבוצתית יעילה ומקיפה.

חישבו, לשם השוואה, על מה שמתפתח בפלוגת סדיר ו/או מילואים או בחברה "מגובשת" של פנימיית-נוער או בקיבוץ או ב"אסיפת-הדיירים" בשיכון במשך חודשים ושנים, כיצד הרוב בורחים מאחריות ומשאירים אותה ל"יחידי-סגולה"...

ובכן, כאלה אנחנו וכזה הוא עמנו. גם משה רבנו נאלץ להתמודד עם נתונים כאלה של ה"ערב-רב" של בני-ישראל, ולא הייתה לו "כאריזמה" של נואם או מצביא (עובדה שנזקק לאהרון אחיו כ"דובר" ולניסים כיד-השם ל"המחשת-כוונות"...)

2.  אני מציע, כעצת דורון טל, שכל אחד מאיתנו יצביע על פעילותו ועל לקחיו-הוא, כבתחקיר של טייסים או של חוליה טכנית בצה"ל לאחר פעולה, ורק אח"כ יחפש את האשם במנהיגות וב"קולקטיב", ואולי גם ברעיונות המניעים ובאופן הצגתם לציבור.

והלא זה פירושה של אחריות אישית כלפי הקבוצה/הקהילה!

3.  לדעתי, הרעיון של "קהילות" ושל "חלוקת-אחריות", שהפך ליסוד המבני של המצע של מפלגת "אחריות" הוא רעיון טוב וטבעי ביסודו, אלא שצריך להסביר לעצמנו ולאחרים איך הוא מתיישב עם מניעת "פלגנות מזיקה".

עלינו גם להסביר לעצמנו ולציבור הרחב בכל הרמות והתחומים במה כוחנו לישם ביעילות את מצענו, ומה התועלת ברעיונותינו, לכשיתממשו, ל"אזרח הקטן" כל"גופים הגדולים והבינוניים". בישראל (שלכל אחד מהם "אחריות חלקית" ולא כולם מהווים "גורמי-סיכון" לפי השקפתינו...)

4.  צריך היה גם "לתעדף" את "מרכולתנו" באופן כזה, שה"פתרונות" המיידיים והחיוניים יותר שאנו מציעים לעת-חירום כלכלית ואסטרטגית יובלטו בעלוני-ההסברה ובתשדירי-הבחירות שלנו, ולאו-דווקא כוונתנו (הכללית למדיי, ולא הבלעדית) "לשנות את שיטת השלטון ואת מבנהו" .

5.  אינג' שבתאי עזריאל הציע בשעתו לחסדאי, למועצה ולוועדה הבוחרת להגדיר את נפגעי המערכות הקיימות שאותן אנו מבקרים כ"קהלי-היעד" שלנו. הוא הציע את ניסיונו ומרצו המוכחים לסייע לנו להתארגן בזריזות במסגרת על-מפלגתית (או בשת"פ עם מפלגות קטנות/בינוניות אחרות) על-מנת להפיץ "לרוחב" את "תרומותינו המעשיות המשותפות" ואת ה"סעד" שאנו מציעים (במשותף) לקהלי-היעד הנ"ל, שכך יתוודעו לאפשרות ליהנות מפירות רעיונותינו ותהיה להם מוטיווציה לתמוך בנו (כתוצר-לוואי, אז גם יכולנו להציע הסכמי-עודפים הגיוניים ו/או שת"פ מועיל עם מפלגות החותרות להשגת מטרות דומות, ויש לפחות 6 כאלה בין המפלגות הקטנות והבינוניות).

לא הייתה התייחסות מסודרת להצעותיו הקונקרטיות של עזריאל (אולי משום הריצה אל היחצ"נים ומשום שהוא "פרצוף חדש" לוותיקי לאו"ר), וכיוון-הפעילות הזה נפסל בכך על הסף, להוותנו.

6.  דווקא על-פי הגישה הנ"ל, שנזנחה, יכולנו להציג את עו"ד ד"ר חסדאי (הידוע לציבור רק כ"אסטרטג והפרשן הצבאי" אל"מ-מיל') כמחוקק-המשפטן המנוסה שלנו, אשר, יחד עם מומחים רב-תחומיים שהצטרפו אלינו, ימלאו את החללים העצומים (ה"לאקונות") ויתקן את העיוותים הנוראים (כגון גורמי אי-שיוויון בפני החוק) בתחומי חקיקת-היסוד, שהוזנחו במשך 60 השנים מאז נוסדה "האסיפה המכוננת" שנכשלה בבניית חוקה לישראל ושהפכה לכנסת-"פרלמנט" של דברנים חסרי-מעש (שאפילו את הזמן המיזערי של השתתפות בוועדות-חקיקה בזבזו בצורה מחפירה ב"פלאברה" במשך שנות-דורותיים).

7.  בנושאי חקיקת-יסוד גילו המבוגר של המחוקק לא רק שאינו מפריע, כי-אם יכול להיחשב ליתרון הודות לניסיונו העשיר. אם נשוב לדוגמה של משה רבנו, דווקא חיבורו עם יתרו כהן-מדיין, "המבוגר האחראי", סייע לו בהיבטים ה"אדמיניסטרטיוויים" של הקמת מערכת-המשפט לבני-ישראל בדור-המדבר.

8.  מה שברור הוא, שתנועות ויחידים לא-פוליטיים שפועלים בשטח ומסייעים לאזרחים ולקבוצות במצוקתם ראויים יותר מכל "אבירי-הרעיונות" להנהיג את "העם הדפוק" שלנו, ועלינו להצטרף אליהם ולסייע להם, כשם שרובנו הצטרפנו לחסדאי בזכות מעשי החסד והצדק שלו ובשל הדוגמה האישית שהוא נותן לנו, ולאו דווקא בשל רעיונותיו העיוניים, שרובם עברו מאז "עיבוד" כזה או אחר בידי כמה מאיתנו...

ובכן, ישראל חר"ג ושאר חברינו לדרך ול"מעריצי חסדאי", מה בפיכם לטיעוניי הנ"ל?

בכבוד רב (בתנאי שנרוויח אותו בעבודה טובה),
רון אירמאי
15/2/09 02:01

תגובת ישראל חר"ג:

לאל"מ מיל. ד"ר יעקב חסדאי

קראתי בהתרגשות מכתבך לנו חברי ופעילי לאו"ר /אחריות וזו תשובתי אליך.
 
סבורני שכולנו במפלגת "אחריות" מצדיעים לך על לקיחת האחריות בכישלון בבחירות 2009 ועל היותך ובצדק אישיות נערצה שגילתה גבורה במישור הפוליטי ממש כשם שגילית בשדות הקרב.
 
אני מאמין שמורשתך הפוליטית תישאר חקוקה בהיסטוריה של עם ישראל בארצו ואנו חברי לאו"ר נדאג להגשימה, אולי בדרך שונה אבל העקר להגשימה.

כמי שאישית הביא את עלוני "אחריות" ללמעלה מ-20000 בתי אב בהליכה מייגעת באזורים שונים ברחבי מרכז המדינה וניסה לשכנע אלפי אנשים בשיחות לבחור בנו הבחנתי בסיבה אחת עיקרית לשלילת ריצתנו ושראוי לקחת אותה בחשבון ולהסיק ממנה מסקנות לדרכנו העתידית:

העם סולד מהפיצול והפלגנות ומכל המפלגות הקטנות ומהטירוף הזה שאינו קיים באף מדינה בעולם לפיו 33 מפלגות מתחרות על 5 מיליון קולות.
 
בתקופתנו איש אינו קורא מצעים אבל רבים מושפעים מתדמיות.

אבל זו המציאות וחייבים להבינה ולהתמודד במסגרתה.  אנו יכולים לשלול את התופעה, אנו כמו כל המפלגות הקטנות החדשות קיבלנו תדמית של עוד מפלגת "אגו" קטנה המנסה לכבוש מושב בכנסת ולזכות במנעמי ממשל ובמנעמי הממשל.

המוני אזרחים, כולל רבים המכירים את יעקב  חסדאי ומעריכים אותו שאלו אותי מדוע אינו מצטרף למפלגה קיימת ומנסה להשפיע מבפנים וכנגזרת משאלה זו נבעה מסקנת רבים שאינם רוצים לבזבז קול על מפלגה חסרת סיכוי לעבור את אחוז החסימה.

ההנחה שכולם מושחתים וכולם כושלים וכולם מטומטמים אינה סבירה ואפילו אינה מכובדת. אני בן לאנשי בית"ר. דודי חביב שיבר ז"ל (הזכור  כ"מורד הגדול" בשנות ה-50) היה יו"ר סניף בית"ר בעיר לבוב בפולין, ממנה באה משפחתי ולכן אפילו אני ראיתי באמירה הזו שנאמרה גם בתשדיר הבחירות פגיעה והתרסה כלשהי וכך זה התקבל בקרב אזרחים רבים.

במהלך שנות פעילותי בלאו"ר הייתי נוהג ללכת לכינוסים והרצאות במפלגת הליכוד, למשל ב"מסדר ז'בוטינסקי", אמנם לא כחבר מפלגה אך בהחלט כאוהד ועלי לומר לך: אכן יש שם חדלי אישים ומעש ואולי גם מושחתים, אבל יש גם הרבה אנשים אכפתיים, נבונים ומחפשי מוצא ממש כמו בלאו"ר.
 
הפסילה הגורפת הזו שלך שהתבטאה בפסילת שיתוף פעולה עם גופים פוליטיים רבים ואני זוכר זאת היטב במהלך 25 שנות פעילותי בלאו"ר ושמתבטאת אפילו במכתבך האחרון ממש אינה נכונה והיא שהייתה בעוכרינו.
 
אתה שעיצבת מצע המבוסס בעיקרו על "קול המון כקול שדי" המציע להעביר לעם סמכויות רבות אינך יכול לומר להחלטת אותו עם שאינה מקובלת כשהוא אומר דברו לגבי מפלגתך שלך והעם אמר !!
העם אמר בהאי לישנה: איננו אוהבים את הפיצול, את הפלגנות המגיעה לשיא מטורף ממש שבו 33 מדינות מתמודדות על 5 מיליון בוחרים.

הפלגנות והווכחנות והפיצול הזה אופייניים לעם ישראל מאז ומקדם וכבר המיטו אסונות עליו.
 
ולכן לאור כישלוננו הברור אני מציע שאתה תפתח במגעים עם מפלגה כמו הבית היהודי שקרובה אלינו מבחינת תדמיתה וחוג אוהדיה ושזכתה בניגוד לנו לאמון העם ועברה את אחוז החסימה למען שיבוצך בין מנהיגיה וכמובן כמועמד לכנסת הבאה ובעקר שתינתן לנו השפעה על מצעה.
 
היתרון במהלך כזה שיובא כמובן להחלטת חברי /מועצת לאו"ר הינו שיהווה שידוך טוב בין מפלגה שיש לה תדמית ואוהדים וחסר לה מצע אלינו שיש לנו מצע ותוכנית ברורים. דומני שצעד כזה יהיה אפקטיבי הרבה יותר מפעילות של 30 שנה שלצערי לא הניבה שום תוצאה ולא טבעה שום חותם על המערכת הפוליטית או שום סדר חברתי בישראל.
 
למרות שאינני איש דתי (אם כי מאמין ) ובא מבית ביתר"י שהיה רואה בליכוד אכסניה טובה יותר לדעותינו אני ממליץ  על חבירה לבית היהודי כיוון שזו מפלגה קטנה יחסית שבה הפצת דעותינו ויצירת השפעה תהיה קלה יותר, אך איני פוסל כמובן את הליכוד  או אפילו מפלגת העבודה שגם הן מחפשות דרך וכיוונים חדשים במידה וכך יחליטו חברי לאו"ר.

אתה, יעקב סיפרת לי שלאחר שחרורך מצה"ל הציעו לך להצטרף לליכוד במקום מכובד ובמקום זאת בחרת להקים תנועה רעיונית /פוליטית קטנה עצמאית ושאלתי אליך האם אין זו שעת חשבון נפש אישית: האם לא היית משפיע יותר אם היית משתלב במפלגת הליכוד ואולי מגיע לכנסת, משפיע על מהלכים בהתאם להשקפותיך הנכונות, אולי מקים חוג רעיוני פנימי שהיה צובר מספר אוהדים גדול בהרבה ממה שצברת ב-30 שנות פעילות בתנועה קטנטנה, שלא השאירה שום חותם ושום השפעה על אף מערכת בישראל?
דומני שהתשובה לכך ברורה!
 
ושוב בהצדעה במלוא הכבוד

ישראל חר"ג
16/2/09

תגובת אברהם רוזנטל:

שלום לכולכם,
אני לא מאוכזב. היה ברור, שלא נעבור את אחוז החסימה. ציפיתי לסדר גודל של 5000 קולות ולא ל800. אין לנו ברירה אלא לנסות ולהמשיך להפיץ את מסר "לאור" בתקשורת המודפסת והאלקטרונית ולנסות לגייס לרעיונותינו חברי כנסת מהסוג של עוזי לנדאו וח"כים הגונים (אני מקווה שיש כאלה) ממפלגות אחרות. ניתן לשכנע אנשים הגונים, כי מה ש"לאור" מציעה הוא  הגיוני - וזמנו הגיע. לא נורא, אם ח"כים יאמצו חלק מההצעות כאילו הן שלהם. העיקר הוא, שהרעיונות יהפכו למוכרים ולא כתלושים מהמציאות. שיטת הפרסומות המסחריות עובדת גם עבור תוצר מיותר, העיקר, ששם המוצר מהדהד במודעות הציבור. אפשר לאמץ את השיטה גם עבור ה"מוצר" שלנו. כאן אני רואה סיכוי אמיתי.
 
אברהם רוזנטל
16/2/09 08:22

תגובת יאיר מיכאלי:

צר לי ומר לי על תוצאות הבחירות האחרונות ושאלה לי אליך מר יעקב חיסדאי: מדוע לא הופעת בטלויזיה לפני הבחירות?
מכתבך אל אוהדיך והתומכים בדרכך, לא הצדיק את אי הופעתך מול העם בכדי להציג משנתך, משנתינו. בעצב קראתי את התיחסותך לסיבות אשר בהן נקבת אך היה מאוחר מדי מכדי להגיב.
כפי שלמדתי בחיי וחלק גם מעניין ה"נאה דורש נאה מקיים"  לדעתך כיום, האם אינך חושב כי שגית? אשמח לשמוע תגובתך וכמו כן הנני מאשר בזאת להפיץ את מכתבי זה בין חברי ותומכי הדרך.
חסרים לנו אנשים שכמותך במדינתינו אשר איננה עדיין עומדת כל שתיים וללא חוקה מוסדרת ומסודרת.....
בהמון כבוד.
שבוע טוב.
יאיר
16/2/09 09:34

יעקב וימן משיב ליאיר מיכאלי:

שלום יאיר
 
תודה על תגובתך.
 
יעקב חסדאי סרב להופיע בתשדיר קצר שאמור היה להיות משודר ביום הבחירות עצמו ובו יופיעו כל נציגי 33 הרשימות ויקראו לציבור לצאת ולהצביע.
 
היות ולא ראיתי טלביזיה ביום הבחירות, אינני יודע אם התשדיר צולם והוקרן.
 
מהנסיון שהיה לנו במערכת בחירות זו עם התקשורת כולה - טלביזיה, עיתונות, אינטרנט, רדיו - אין ספק שלמדנו הרבה ולא למדנו כלום. כי המציאות עולה על כל דמיון ממה שקורה שם בחדרי חדרים.
והאמן לי, אינני מאלו שקוראים לתקשורת "תשקורת". אינני מדבר על מסרים של שמאל וימין.
אני מדבר על התנהלות של אנשים, כתבים, עורכים, יזמים, מתחרים, שדרים.
 
בקרוב נקיים כנס, כנראה בירושלים, של החברים והאוהדים כדי לדון בהמשך הדרך.
נשמח אם תבוא ותציג את דבריך על מה שהיה, וגם רעיונות והצעות להמשך הדרך.
 
בברכה
 
יעקב וימן - מזכיר "אחריות"
16/2/09 15:30

תגובת בני שאלתיאל:

לחברים שלום
 
מבקש להתיחס לדברים הנכתבים
במהלך הדיון שהתקיים בירושליים ביחס לשאלה אם נכון ללכת לבחירות -הייתי בין המעטים שהצביעו נגד.
כמו כולנו רציתי גם אני שנוכל לממש יותר מהחזון שלנו אך סברתי כי אין די ברצון.
לצערי צדקתי , הלוואי והייתי טועה.
לעניות דעתי אותם גורמים שהפריעו לנו להשיג הישגים בבחירות אלו מאפיינים את כשלונותינו כבר 25 שנה.
אינני אומר דברים אלו על מנת להאשים מישהוא אלא על מנת שננסה לחשוב מחדש באורח יצירתי, פתוח ומכבד מה ניתן ללמוד ומה ניתן לעשות לעניות דעתי אסור לנו בשום פנים ואופן להתייחס בבקורתיות לציבור, לקוצר הראות שלו, לנכונותו להתפשר עם שחיתויות וכדומה.
עלינו לכוון את מאמצי ההשתנות שלנו קודם כל פנימה עלינו לנסות ללמוד ולהבין את הלכי הרוח הקיימים במציאות בזמן הנוכחי על מנת שנוכל לבנות אסטרטגיה שיש לה סיכוי, שתתפש כרלוונטית ומאתגרת ובעלת סיכויים להבקיע.
במובן זה אני בעד גמישות ביצירת המסרים, בהבלטת מסרים מסויימים ולא אחרים  אם זה עשוי לשרת אותנו.
יתכן ושווה להיוועץ באנשי מקצע כאלו המיומנים ביצירת עטיפות נוצצות לא על מנת לאבד את זהותינו אלא  על מנת להתקדם באתגר של הרחבת מעגלי ההשפעה שלנו באורח דומה סביר לשקול שיתופי פעולה או גישושים מול אישים יותר מפורסמים או יותר אטרקטיביים גם במחיר פשרות מסויימות.
לא השכלנו עד כה להתקדם בגיוס כסף  והרי נאמר אם אין קמח אין תורה ...
כשלנו בעוד נושא קריטי שנצטרך לחשוב עליו שוב בדרך יצירתית - צעירים קריטי עבורנו לנסות להתקרב לדור הצעיר להבין את אופני החשיבה שלו ולבנות אסטרטגיה שיש לה סיכוי.
אינני חושב שאני מחדש הרבה בנקודות אלו אך בכל זאת  אלו כיוונים שעשויים להביא לנו תועלת
בכבוד רב
בני שאלתיאל 
16/2/09 10:15

תגובת שמוליק כרמון:

יעקב חיסדאי מורי ורבי.

מתוך כבוד אני מרכין ראשי בפני הכישלון, וממשיך להביט עליך יעקב בהערכה עמוקה.
אני מאוכזב כמוך מהתוצאות של המאמץ והאיסטרטגיה, אך לא מהחזון.

למרות שברי לי שהתרומה וההלואה הכספיים שתרמתי, לא הפיקו את הרצוי ולא יוחזרו אינני מצטער.

אני גם בטוח כמוך, שגם אם היינו טובים פי 10 בהפקה לא היינו מגיעים לתוצאה המקווה.

ולמרות זאת היה לי חשוב להשתתף בניסוי הזה, ולו כדי לדעת, שלא רק בשל חידלוננו התמורה הנדרשת בחברה הישראלית עדיין מתבוששת מלהגיע.

לא עם כל מסקנותיך אני מסכים. לדעתי רבים בציבור מודעים מאוד לסכנות, ומודאגים ואפילו מכירים בצורך הדחוף בתמורה.

אבל הם לא מאמינים בצמיחה איטית מלמטה של רוח חדשה. סופם של רשימת הגמלאים ושל שינוי גם הם מאותתים על כך. הן נהרסו גם בשל מאבקי כוח פנימיים מכוערים וחוסר כבוד. אנו צריכים להכיר תודה על כך שהכיעור הדוחה לא דבק בנו. אך גם לא השפענו.

ואני חושב שראוי לשקול איסטרטגיה הסברתית ופעולתית חדשה.

אם בני בגין ודן מרידור יכלו לחזור לליכוד ולכנסת בתוך אותה מסגרת, אני חושב שנכון להפגש איתם. אני בטוח שגם הם מודאגים לא פחות מאיתנו. אני בטוח שיצחק בן ישראל ומנחם בן ששון, גם הם כך. יש עוד רבים שמודאגים, בני הדור שלי וגם צעירים יותר בגלאי 40 +. אבל לא הרבה ובודאי לא מספיק בקרב הדור הצעיר של הבנים שלי. הם מאמינים יותר בגושים.

הציבור היהודי והציוני הכריע הפעם הכרעה ברורה כנגד האיסטרטגיה השלטת של השמאל. הבחירות האחרונות בצל האירועים של השנתיים האחרונות הוכרעו לדעתי על הנושא הבטחוני/מדיני, בו הכוון שלנו נתפס אנמי מדי ולא תורם להכרעה.

ועדיין יש לנו מה לומר על הבעיות הקשות מאוד הקיימות, בהשתקפות של תרבות "האח הגדול" במרכזי המפלגות בכנסת, ובחיבור המסוכן ביותר של הון-עיתון-שלטון,  ובפיחות העצום של אמון הציבור במערכת המשפט והחוק והממשל בכלל.

מתוך מה ששמעתי והתרשמתי יש רבים מאוד, גם בין מצביע הימין שמעדיפים שאהוד ברק ימשיך כשר הבטחון.

ואין ספק שרוב הציבור הציוני רוצה ממשלת אחדות. בכל הכאוס המצטייר זה סימן מעודד לדעתי. בשנים האחרונות ישראל לא רק נחלשה.

אני מקווה שנפגש בחודש הקרוב, אולי עדיף אחרי המהלכים הראשונים להרכבת הממשלה. ובינתים לחשוב עוד.

אין טעם לדעתי לעסוק בהלקאה עצמית על העבר, ויש טעם לחפש דרכים חדשות לעתיד.

שמוליק כרמון
16/2/09 09:36

תגובת ג'ף גודמן:

יעקב ושאר החברים שלום
 
הכל נכון אך חסר לדעתי אלמנט אחד בניתוח והוא, עם כל הכבוד, פרספקטיבה הסטורית של העם היהודי.
ודווקא הציטוט מההפטרה היא הנותנת שכן העם היהודי עבר תקופות לא פחות קשות משלנו ובמובנים רבים אני מניח - ויעקב תתקן אותי - יותר קשים אפילו ולעולם הגרעין לא איבד תקווה אני משוכנע כי גם בגרעין היושב בציון לא אבדה התקווה ויכולות מתוך הבאסה לצאת הפתעות חיוביות.
אם רבי נחמן תסלחו לי בתחילת המאה ה-19 היה יכול לזעוק יהודים אין יאוש כלל ואם הנביאים קלעו נכון עוד לפני אלף שנים לבעיות של עם קשה עורף אסור לגרעין של לאור ולמאמינים נוספים שקיימים לאבד תקווה מהיכרותי  קצת את הדור הצעיר בסדיר ובקבע ובמסגרות נוספות על אף הכל על אף התוצאות המדכאות של הבחירות יש עוד הרבה מקום לתקוה.
וכפי שציין יעקב במאמר לפני הבחירות (על מלכת אנגליה)
לא אלמן ישראל
ויש עוד לומר
ועוד ייאמרו דברים
ג'ף
16/2/09 09:46

תגובת בני שאלתיאל:

לחברים שלום
 
 
מבקש להתיחס לדברים הנכתבים.

במהלך הדיון שהתקיים בירושליים ביחס לשאלה אם נכון ללכת לבחירות -הייתי בין המעטים שהצביעו נגד. כמו כולנו רציתי גם אני שנוכל לממש יותר מהחזון שלנו אך סברתי כי אין די ברצון. לצערי צדקתי, הלוואי והייתי טועה.
 
לעניות דעתי אותם גורמים שהפריעו לנו להשיג הישגים בבחירות אלו מאפיינים את כשלונותינו כבר 25 שנה. אינני אומר דברים אלו על מנת להאשים מישהוא אלא על מנת שננסה לחשוב מחדש באורח יצירתי, פתוח ומכבד מה ניתן ללמוד ומה ניתן לעשות לעניות דעתי אסור לנו בשום פנים ואופן להתייחס בבקורתיות לציבור, לקוצר הראות שלו, לנכונותו להתפשר עם שחיתויות וכדומה.

עלינו לכוון את מאמצי ההשתנות שלנו קודם כל פנימה עלינו לנסות ללמוד ולהבין את הלכי הרוח הקיימים במציאות בזמן הנוכחי על מנת שנוכל לבנות אסטרטגיה שיש לה סיכוי, שתתפש כרלוונטית ומאתגרת ובעלת סיכויים להבקיע.

במובן זה אני בעד גמישות ביצירת המסרים, בהבלטת מסרים מסויימים ולא אחרים אם זה עשוי לשרת אותנו.

יתכן ושווה להיוועץ באנשי מקצוע כאלו המיומנים ביצירת עטיפות נוצצות לא על מנת לאבד את זהותינו אלא  על מנת להתקדם באתגר של הרחבת מעגלי ההשפעה שלנו באורח דומה סביר לשקול שיתופי פעולה או גישושים מול אישים יותר מפורסמים או יותר אטרקטיביים גם במחיר פשרות מסויימות.

לא השכלנו עד כה להתקדם בגיוס כסף  והרי נאמר אם אין קמח אין תורה...
כשלנו בעוד נושא קריטי שנצטרך לחשוב עליו שוב בדרך יצירתית - צעירים
קריטי עבורנו לנסות להתקרב לדור הצעיר
להבין את אופני החשיבה שלו ולבנות אסטרטגיה שיש לה סיכוי.

אינני חושב שאני מחדש הרבה בנקודות אלו אך בכל זאת  אלו כיוונים שעשויים להביא לנו תועלת.

בכבוד רב
בני שאלתיאל 
16/2/09 10:15

תגובת חזקי שנאן:

שלום לכולם.

חברים, אכן צודק יעקב כי לאו"ר נכשלה ארגונית וכספית רק השאלה ממתי ובמה?

האם טעינו בהבנת הרוח הנושבת בעם?

האם אכן כל העם שפנינו אליו כנראה אינו מוטרד מן השחיתות בצמרת?

האם כל העם מקבל את השחיתות  כטבעית?

האם כל העם מתעלם מרמתם של הפוליטיקאים וזו אינה מעסיקה אותו?

האם כן יש אנשים עם יחס של הערכה למי שחושבים שיכולים להיות אחרת?

האם כל החברה אבדה את התקווה ? האם אפשר עוד לעורר תקווה?

מה תפקידינו אנו ? האם אנו רשאים לדום מול נביאי השקר העכשוויים ש "משפצים" את הפוליטיקאים ומוכרים אותם בעטיפה חדשה ונוצצת, כזו העוזרת לרוב הציבור לשכוח את העובדות?

האם יש עדיין ציבור, אפילו קטן שהקריאה שלנו עשויה לעורר אותו?

מה עשינו עד היום? כיצד ניסינו להגיע אל הציבור? מה לא עשינו?

יש להודות כי המצב קשה. חולקו עשרות אלפי פליירים ושודרו דברי תעמולה ברדיו ובטלביזיה.

היו כניסות רבות לאתר המפלגה והתנועה.

אלו דברים שהיו ואמורים לעורר שומעים צופים וקוראים, לעוררם לפנות כדי להצטרף.

אך קול ענות איני שומע!

אך עוד לא אבדה תקוותי, אני עדיין חש אחריות וחובה להשמיע את קולי.

אני רוצה וחש חובה לבדוק האם הדרך והשיטה שאני משמיע קול היא הדרך הטובה ביותר שאפשר.

חזקי
___________________________________________
גם היישוב ומגשימי הציונות בארץ היו מיעוט ביחס לעם היהודי כולו. העם היהודי הצביע ברגליו במרווח השנים 1917-1921 שהיה אפשר לעלות לפלסטינה ללא הגבלה ולא עשה זאת.

16/2/09 15:21

...ובכל זאת יעקב חסדאי... אסור להרפות, אך יש להבין שעידן המפלגות הקטנות מסתיים ויש לבנות את הדרך במתחכמת במעט, לסלול אותה בטבורם של מפלגות גדולות.

שומה עלינו לראות זאת כך.

הרבה טוב ובריאות

שמשון ליבמן

מצפה הילה
16/2/09 15:22

תגובת אורי מילשטיין:

יעקב שלום!
 
כמי שבחר בך פעמים בשתי מערכות בחירות, הלקח שלי הוא שלא די להצהיר על תקווה, אלא צריך להראות את הדרך לממשה בתחומי הקיום העיקריים. את הדרך הזאת אחריות לא הציגה. הבעיה המערכתית איננה לשאוף ליושר אלא להראות איך ניתן לייעל את תפקודה של המערכת הלאומית והפוליטית בתחום קבלת ההחלטות הלאומיות. שאלת הקיום ביסודה איננה מוסרית אלא אינטלקטואלית. במבחן הזה אחריות נכשלה בין היתר כי היא פעלה כמערכת סגורה של חבורה מצומצמת וחבורה זאת חזרה שוב ושוב על אותן סיסמאות. אבל כדי להתמודד בהצלחה הכרח שלסיסמאות יהיה עומק אינטלקטואלי. עומק זה לא היה לאחריות.
 
להשתמע
אורי
16/2/09 15:23

תגובת אורית כהן:

יעקב שלום
 
קראתי את דבריך, אני מבינה את האכזבה והתסכול, אבל מסקנותי שונות, אני חושבת שהאזרחים כן מאסו בשחיתות ובפוליטיקה הנבובה, אני חושבת שתוצאות הבחירות מעידות יותר על יאוש וחוסר אמון במבנה השלטון הקיים. לכן דווקא עכשיו, יותר מבכל עת, יש ללאור (או לאחריות) אפשרות להביא לידי ביטוי את רעיונותיה ולהוביל שינוי, ומעבר להזדמנות יש כאן אפשרות ללקיחת אחריות בהדגמה ויישום של האחריות האזרחית שלאור דוגלת בה.
אני מציעה לך נק' מבט אחרת - אולי לאור נקטה בקו פעולה לא מתאים בהפצת רעיונותיה, ואולי הפיכת התנועה למפלגה הייתה שגויה, ןלכן צריך לחשוב יצירתית על דרכים יעלות יותר לרתימת הציבור למצע לאו"ר. אני חושבת (לפי תחושת בטן ולפי הקולות הנשמעים בתקשורת) שדווקא עכשיו יותר מתמיד בשלה הנכונות לשינוי שיטת הבחירות ומבנה השלטון ויש כאן הזדמנות פז להפצת מצע לאו"ר.
כדאי לקיים מפגש בהקדם האפשרי ולתכנן קו פעולה,  ככל שנקדים ייטב.
 
בברכה, אורית כהן
16/2/09 15:28

שלום ליעקב ולחברי המסורים בתנועת לאו"ר,

מיעטתי במעורבות במערכת הבחירות הנוכחית, וסיבותי עימי (מוצדקות יותר או פחות). התפעלתי מההתמדה והדינמיות, ובחרתי לאו"ר, אף שידעתי שאין בכוחי להשפיע על תוצאות הבחירות.  היתה לי הזכות לבחור במחאה, זעירה וסמלית. לבחור ביעקב חסדאי כמנהיג ראוי שאינו "מתברג", שלא מוכר "דתיים נורמליים" כמותג של סטנדאפיסט מתכנית הרדיו עבור סקטור צרכני הקונה במרכולית של "הבית היהודי". ישראל חר"ג ידידי, כדאי לא לגמור את היאוש, אנחנו עוד נזדקק ליאוש. מציע שלא נכה על חטא שלא חטאנו, ונרוץ לפתרונות קלים של התחברות למצליחנות. איני יכול להציע פיתרון, אף שבעיני מבחן התוצאה של בחירות 2009 הינו עבורינו בעצם האמירה והצגת התפיסה הקהילתית.
חשבון הנפש לא התחיל עם פרסום התוצאות. ההליכה לבחירות הינה לטעמי תולדה של חשבון נפש. על אף הקושי להתחבר לתוצאה בקלפי אני מאמין בעקביות וברצינות שמאפיינת רבים וטובים בחברה הישראלית.
 עם זאת, יש נושאים חברתיים שזנחנו אותם ו"שיטחנו" אותם, בדומה לחוסר האחריות של מפלגות אחרות. לדוגמא, המקום של "האחר" בחברה הישראלית למעשה לא טופל ולא לובן בינינו. בנינו כביש עוקף לקונפליקטים שבין עולים לותיקים, כדוגמה אחת ולא יחידה.
הייתי מעדיף להיות במקום של "נאה דורש, נאה מקיים". אף שאיני שם במלואי עדיין חשוב לי לשתף את כל המושקעים  והתורמים במחשבות ראשוניות אלו.
 

יישר כח על המנהיגות, העשייה וההעזה, מישאל
16/2/09 15:30

התקווה היא הדרך
להכין ולהפעיל תכנית לקראת הבחירות הקרובות
אילן זהר
16/2/09 15:26

תגובת גד הרן לדברי בני שאלתיאל:

אנשים לא מצטרפים לקבוצה בגלל שהסבירו להם היטב מהן הסכנות ומה "לא בסדר".
אנשים לא מצטרפים לקבוצה בגלל שמישהו הציע להם רשימת פתרונות נהדרת.
אנשים מצטרפים רק אם נוסף לשני הדברים לעיל, יש להם בטחון מסוים שהם הולכים לקראת הצלחה, והליכתם לא תהיה לריק.

כאשר המנהיגות אינה מצליחה לנטוע (באותות ובמופתים, או באשליה) בטחון כזה - איש לא יילך אחריה.
 
באפס אמצעים, ואפס מעש - למה נלין על הציבור אם לא ייתן בנו אמונו? על שום ש"יפה דיברנו?"
קודם עלינו להוכיח שיש ביכולתנו ל"הזיז" משהו במציאות, כדי שיאמינו שנצליח לשנות אותה.
16/2/09 16:39

תגובת אמיר:

שלום
שמי אמיר ואני עוקב אחר פעילותכם מזה זמן  מה
בבחירות אלו ונכון לזמן הקרוב בחרתי לתמוך בתנועה הירוקה
אני מעריך מאוד את החשיבה והכיוונים שאתם מציעים
לא ברור לי מדוע לא התאחדתם עם מפלגות כמו מפלגת אור,
התנועה הירוקה וכו'
הייתי רוצה להציע לכם מספר דברים
1. צאו להרצות הן בבתי ספר תיכוניים והן בחוגי בית
2. כתבו חוברות ו/או ספרים בנושא החקר שלכם - העזרו במכון הישראלי לדמוקרטיה (אולי)
3. צרו סמינרים והתחברו לגופים שונים כגון סדרות חינוך, גשר וכו'
4. כתבו בלוגים באינטרנט, מכתבי דיעה לעיתונים, טוקבקים באתרים רלוונטים
המטרה? ליצור שיח ציבורי סביב הסוגיות שאתם מעלים, היכרות הציבור עם רעיונות אלו

שלכם
אמיר
16/2/09 17:12

תגובת יעקב וימן לדברי אמיר:

שלום אמיר,

תודה על תגובתך למפלגת "אחריות".

1. היו נסיונות לאחד כוחות עם מספר אישים ותנועות. הדבר התחיל כשנה לפני הבחירות (עוד טרם החלטנו בכלל להתמודד) אולם הדבר לא צלח.
חלק לא היו הסכמות על העקרונות המשותפים וחלק לא האמינו בכוח של מפלגה קטנה וחדשה.

2. מפלגת "אור" מנוגדת לחלוטין לדרכנו. יצא לי אישית להפגש עם אנשיה במספר ארועים משותפים. הדרך שלהם היא אנטי-חרדית בלבד. זה מה שהם משדרים ואומרים בכל הדוכנים והארועים.
לגבי התנועה הירוקה - לא נעשו נסיונות. הם היו עסוקים במריבות שלהם.
אולי אם נתחיל עכשיו (ואני מקווה שכן) נצליח למצוא איתם דרך משותפת "אחריות ירוקה" או "אחריות לאזרח, לקהילה למדינה ולסביבה" או כל סיסמה אחרת מוצלחת יותר.

3. לגבי חוברות, ספרים וכדומה. כסף זה שם המשחק. אם נצליח להיות יותר יצירתיים, ופה צריך ראשים צעירים, בטח נפיק יותר.

4. תגובות באינטרנט - כתבנו המון. גם כאן "כסף זה שם המשחק" והיום אני יודע איזו צנזורה משתוללת באינטרנט בתקופת הבחירות.

רמז: תראה בכתבות כמה תגובות יש ל"ירוקה מימד" וכמה לאחרים. כתבה בנושא הקרוב לנו פורסמו 20 תגובות. 7 של הירוקה- מימד (בתשלום, חביבי, בתשלום) ו2 תגובות שלנו לא פורסמו כלל.

לסיכום - בודאי תקבל הזמנה במייל למפגש סיכום שלנו.
נשמח להפגש, לשמוע ולפעול יחד.

להשתמע
יעקב וימן
17/2/09 06:25

תגובת גבי ברזלי:

ברצוני לחלוק אתכם התרשמות כללית, שהתחזקה בעקבות תוצאות הבחירות.
יעקב חסדאי כותב על איבוד התקווה, על חוסר רצון של הציבור לקחת אחריות, ועל חיפוש אדם חזק שיחליט עבורו. הוא בוודאי צודק במה שנוגע לפוליטיקה והממשל בישראל. אך הדברים שונים כאשר בודקים את הציבור בארץ במישורים אחרים.
רבים בארץ מתנדבים, תורמים, פועלים בעמותות, במשמר אזרחי, מד"א, זק"א, ועוד ועוד. המגזר השלישי בארץ פורח ותורם רבות לחיזוק המדינה והחברה.
אבל המערכת הפוליטית והמגזר הציבורי פועלים במנותק מהעם. לעיתים נראה כאילו אין כל קשר בין העם בישראל לבין המערכת שאמורה לנהל את המדינה. הממשל פועל כאילו במרחב אחר, מנותק ומרוחק מהשטח, לפי כללי פעולה ומשחק אחרים (והפרסה של הניסיונות להקים קואליציה יוכיח). רוב מוחלט של הציבור איבד את אמונו במערכת הפוליטית והוא כלל איננו מנסה לשנות אותה.
 
במקום לבקר את הציבור שאיננו בוגר, שאיננו רוצה לקחת אחריות, שאיננו מאמין, וכו' כדאי הרבה יותר לחזק את הציבור האכפתי והתורם, שמחפש דרכים כיצד להקים פה חברת מופת. הציבור הזה קיים ופועל בתחומים רבים. אנחנו רוצים לגייס אותו לפעילות גם בתחום שלנו ולהחזיר לו את האמון ביכולתו להשפיע על המערכת הפוליטית והציבורית.
בכדי להשפיע בעתיד (להשפיע מבחוץ בעתיד הקרוב), עלינו לעשות הרבה יותר מאשר לכתוב מאמרים ולתכנן שינוים במשטר. עלינו להיות נוכחים בשטח. ראוי ללמוד מגופים כגון 'מגמה ירוקה', 'אדם טבע ודין', ' צדק לנשים', 'קולך', וכדו'. עלינו להיות באינטרנט, בעתירות לבתי משפט, בטלוויזיה ובעיתונות. עלינו ליזום פעילויות תורמות לחברה שייקדמו את סדר היום שלנו.
זה מחייב חשיבה יצירתית ועבודת שטח. ויש לנו את האנשים שיכולים לעשות זאת.
 
בהרבה תקווה ובטחון
גבי ברזלי
17/2/09 14:51
 

תגובת עדנה שטיינר:

שלום רב

לדעתי אין מקום למפלגות זעירות.

רצוי להתאחד בקבוצות שיש לנו דרך משותפת  ו רעיונות משותפים  ולעבד יחד.

האם זה נראה לכם הגיוני ש 33  סיעות השתתפו בבחירות?

בארה"ב הקטנטונת יש שלוש מפלגות.

שאלה לי אליכם, מה אנו תרמנו לחברה?

בברכה
עדנה שטיינר עומר
16/2/09 17:57

תגובת אשר דר:

אני מקבל קבוע את המיילים של תנועת לאו"ר, ובד"כ מסכים עם עיקרי הדברים, הדעות והכונות.

מלכתחילה לא היה בכונתי להצביע עבור מפלגה זו, למרות שכפי שאמרתי אני מסכים עם כונותיה.

הצטערתי לכשראיתי שהפכתם מתנועה ציבורית למפלגה פוליטית וזאת מאחר שאני חושב שכתנועה ציבורית שיוצאת לציבור (דרך האינטרנט, עיתונות, חוגי בית וגיוס חברים ותורמים) תשפיעו ותתרמו רבות למדינת ישראל (אפילו יותר מאשר לו הייתם עוברים את אחוז החסימה ומכניסים חבר כנסת אחד לכנסת - להפך בכניסת אחד או שנים לא הייתם משפיעים רבות אם בכלל).
 
עצתי לכם אל תתייאשו ואל תרימו ידיים המשיכו כתנועה ציבורית ונסו דרכה להשפיע, על דעת הקהל על חברים ומנהיגים בתנועות ומפלגות ובכך נצא כולנו נשכרים.
 
בברכה: אשר דר
16/2/09 22:13

תגובת שייקה שפריר:

שלום חברים,

אני מזדהה עם דבריו של בני שאלתיאל. אי אפשר להחליף את העם אך אפשר להחליף את דרך החשיבה והפעולה שלנו.

יש סיכוי סביר להחלפת שיטת הבחירות כך שמפלגות קטנות יאלמו ולחדשות לא יהיה סיכוי סביר.

מכאן שהאסטרטגיה חייבת להשתנות:

במקום להיכנס לכנסת כמפלגה עצמאית ולהשפיע - באותה הרוח – יש ואפשר להיכנס כחברים למפלגה גדולה הקרובה ביותר לדעותינו ולשנות בתוכה את כיווני ההחלטות והעשייה - לכיוון אליו אנו שואפים. השתלבות כחברים במפלגה ולאחר מכן בחירה בפריימריס של אנשים ראויים משלנו תקדם  את הסיכוי להשפעה ועשייה אמיתית.

אם בעת הזו נשכיל לפתח את מה שבני מדבר עליו:

גמישות ביצירת המסרים, הבלטת מסרים מסוימים ולא אחרים גיוס והיוועצות  באנשי מקצוע המיומנים ב"מכירת" מסרים תוך שיתופי פעולה עם אנשי ציבור בעלי השפעה וחברי כנסת המקורבים ביותר לדעתנו -  תרחיב את מעגלי ההשפעה שלנו. כתב פעם החכם באדם: "כי בחכמה תעשה לך מלחמה ותשועה ברוב יועץ.."- כדאי שנתייחס לשני חלקי המשפט ברצינות הראויה.

הצעתי להתרכז בשני מסרים עיקריים שנבחרי העם אינם מתייחסים אליהם באופן המינימאלי הנדרש אך נמצאים בשיח הציבורי בדרגת חשיבה גבוהה ביותר: חינוך ומלחמת חורמה בשחיתות. כולנו שמנו ודאי לב לעובדה שסוגיות אלה לא קיבלו התייחסות  בסדר היום של מסע הבחירות  של אף אחת מהמפלגות המובילות.  ובסוגיות כגון אלה עלינו לפעול.

בנג'מין פרנקלין הגדיר פעם ש"אי-שפיות הינה לעשות אותו דבר שוב ושוב, ולצפות לתוצאות שונות." ...  אני מאמין שגם לדפיקות של פטיש קל המתמיד בעיקשות אך גם משנה את דרך פעולתו בהתאם למבנה הקיר, יש את היכולת להבקיע וגם להפיל את  הקיר החזק ביותר.  אי אפשר להחליף את הקיר ואולי אין באפשרותנו לרכוש פטיש כבד יותר אך יש ביכולתנו להתמיד ולשנות את הטקטיקה של פעילותנו באופן הנדרש.

בכבוד רב
שייקה שפריר
16/2/09 22:13

שלום חברים,

במהלך הדיון שהתקיים בירושליים ביחס לשאלה אם נכון ללכת שוב לבחירות –אני הייתי בין הרבים  שהצביעו בעד. היה לי חלום להצליח הפעם הרבה יותר מהפעם הקודמת....

במהלך המלחמה הבנתי שאין לנו כל סיכוי להצליח ובכדי לא להתבזות הצעתי לרדת מהעץ ולפרוש בכבוד –צירפתי מאמר מחקר שפורסם ב YNET * ובמצ"ב מספר תגובות מהחברים.

במכתבו מ 15/2/2009  כותב חסדאי שתוצאות הבחירות הן אכזבה עמוקה לכולנו, והן מחייבות חשבון נפש יסודי והוצאת מסקנות. ואין כמו הסכום מפרק ו' בישעיהו "לך ואמרת לעם הזה שמעו שמוע ואל תבינו וראו ראו ואל תדעו. השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע, פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו..."

מה ניתן ללמוד ומה ניתן לעשות שואל ועונה בני שאלתיאל – לדעתו  אסור לנו בשום פנים ואופן להתייחס בבקורתיות לציבור, לקוצר הראות שלו, לנכונותו להתפשר עם שחיתויות וכדומה....

ואני חושב שאם נוכל לתרום משהו לשיפוץ הדמוקרטיה הישראלית למען הדור הבא דיינו...!

ברכות,

משה ויינר
17/2/09 07:18

*יעל הדר ואנה קנפלמן, עוזרות מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, בחנו את הדילמה הנצחית שבין חברה לביטחון לנוכח כמה התרחשויות מרכזיות בחברה ובפוליטיקה הישראלית. הן גילו כי בשנים 1969 (במהלך מלחמת ההתשה), 1973 (לאחר מלחמת יום הכיפורים), 1988 (פרוץ האינתיפאדה הראשונה), 1996 (חודשים אחדים לאחר גל התקפות הטרור) ו-2001 (פרוץ האינתיפאדה השנייה), הזכירו יותר מ 70% מהמרואיינים (יהודים בלבד) סוגיות של חוץ וביטחון כבעיה המרכזית שעל הממשלה לטפל בה. לעומת זאת, בשנים 1981, 1984 ו-1999 רק 30% מנשאלים או פחות הזכירו נושאים אלה, והרוב התמקדו בסוגיות הפנים. בשנים 1977, 1992, 2003 ו-2006 הפערים בין נושאי חוץ וביטחון לסוגיות פנים לא היו גדולים.

תגובת ברוך תירוש:

רבותי הנאמנים בתמימותם.
 
צר לי עליכם, חבר ישראלים נאמנים ודורשי טובת הארץ, על שהתפתיתם לחבור למגמה הפלגנית המאכלת בתנועה הציונית מאז היווסדה, שלא להזכיר את הפלגנות בעם ישראל מימים ימימה, כמתואר בספר הספרים מימי האבות ואילך.   יתר על כן, מאחר ואני מניח שלפחות כמה מכם הינם מסורתיים
ושומרי מצוות, אתמלא אומץ ואציין לפניכם, שאחת המכות המערערות את אחיזתנו בארץ ישראל הינה הכפייה הדתית החשוכה, ש'נמכרנו לה אני ועמי'
כאתנן למפלגות הדתיות, והן מעכירות את חיי האומה ועושקות אותה בסכומי עתק, ומציגות אותה כמשל ושנינה בין האומות.
 
אם יהיה לכם ענין, אעביר לכם מכתב בנושא שהעברתי מזה שנים רבות לכל ראשי הציונות הדתית, והתרעתי, כי עליהם להתנער מהכפייה הדתית, ולהכריז כי כל יהודי ב'אמונתו יחיה', ובלבד שיהיה נאמן למורשת ישראל ולערכי הציונות.    אחרת, הזהרתי כי הציבור הרחב יקשור את בנין הארץ
והנאמנות לה, לחוגים הדתיים, ותחל התנערות מהאמונה בערכי הציונות.   וכן, כך אירע כאשר אריק שרון, תחת שבטו של מנחם בגין, הרס ביד גסה
את כל ההתישבות המפוארת בסיני, ולאחר מכן ברשות עצמו הרס וגרש את היהודים מגוש קטיף, מיהודה ומהשומרון, וידו של אולמרט ומרעיו הייתה נטוייה לגירוש עד 200,000 יהודים מיהודה ומהשומרון, ואיש בציבור אינו מתחלחל עקב הכעס העצור נגד החוגים המהרסים ע"י הכפייה הדתית.
 
מכל מקום, בהקשר למכשלת הבחירות, אצרף כאן מכתב שנשלח מזה שנים לראשי הציבור, ובו הצעה למזור מתחלואת הפלגנות בישראל, וד"ל.
 
בברכה
להתאוששות ערכי הציונות,
ברוך  תירוש.
17/2/09 10:59

תגובת גבי ברזלי:

ברצוני לחלוק אתכם התרשמות כללית, שהתחזקה בעקבות תוצאות הבחירות.
יעקב חסדאי כותב על איבוד התקווה, על חוסר רצון של הציבור לקחת אחריות, ועל חיפוש אדם חזק שיחליט עבורו. הוא בוודאי צודק במה שנוגע לפוליטיקה והממשל בישראל. אך הדברים שונים כאשר בודקים את הציבור בארץ במישורים אחרים.
רבים בארץ מתנדבים, תורמים, פועלים בעמותות, במשמר אזרחי, מד"א, זק"א, ועוד ועוד. המגזר השלישי בארץ פורח ותורם רבות לחיזוק המדינה והחברה.
אבל המערכת הפוליטית והמגזר הציבורי פועלים במנותק מהעם. לעיתים נראה כאילו אין כל קשר בין העם בישראל לבין המערכת שאמורה לנהל את המדינה. הממשל פועל כאילו במרחב אחר, מנותק ומרוחק מהשטח, לפי כללי פעולה ומשחק אחרים (והפרסה של הניסיונות להקים קואליציה יוכיח). רוב מוחלט של הציבור איבד את אמונו במערכת הפוליטית והוא כלל איננו מנסה לשנות אותה.
 
במקום לבקר את הציבור שאיננו בוגר, שאיננו רוצה לקחת אחריות, שאיננו מאמין, וכו' כדאי הרבה יותר לחזק את הציבור האכפתי והתורם, שמחפש דרכים כיצד להקים פה חברת מופת. הציבור הזה קיים ופועל בתחומים רבים. אנחנו רוצים לגייס אותו לפעילות גם בתחום שלנו ולהחזיר לו את האמון ביכולתו להשפיע על המערכת הפוליטית והציבורית.
בכדי להשפיע בעתיד (להשפיע מבחוץ בעתיד הקרוב), עלינו לעשות הרבה יותר מאשר לכתוב מאמרים ולתכנן שינוים במשטר. עלינו להיות נוכחים בשטח. ראוי ללמוד מגופים כגון 'מגמה ירוקה', 'אדם טבע ודין', 'צדק לנשים', 'קולך', וכדו'. עלינו להיות באינטרנט, בעתירות לבתי משפט, בטלוויזיה ובעיתונות. עלינו ליזום פעילויות תורמות לחברה שייקדמו את סדר היום שלנו.
זה מחייב חשיבה יצירתית ועבודת שטח. ויש לנו את האנשים שיכולים לעשות זאת.
 
בהרבה תקווה ובטחון
גבי ברזלי
17/2/09 14:51
 

תגובת אורית דשא:

שלום רב,

לעניות דעתי, התנועה, מצעה וד"ר יעקב חסדאי לא נראו ולא נשמעו מספיק לפני הבחירות. רבים לא ידעו ולא שמעו ולא ראו את הקולות, וחבל.

כנשאלתי למי הצבעתי ועניתי, רבים לא ידעו במה המדובר. אני מסכימה בחלק מהדברים, שנאמרו ע"י אורי מילשטיין ואחרים (בתגובות).

כפי שהצדק צריך גם להראות, כך גם תנועה שדוגלת בו צריכה להראות ולהשמע יותר, ולא רק בחוג מצומצם וברגע האחרון או לאחר הבחירות להיות פעילים בשטח... מי שטרח בערב שבת...  לבחירות הבאות יש לפעול הרבה לפני, וביתר נמרצות וביתר קול שיישמע מקצות הארץ ועד קצהה. להפעיל אנשים ככל האפשר, וליזום כנסים ופעילויות. וכנשאל למי הצבענו - שידעו במי ובמה המדובר!
 
בכאב ובכבוד רב,
אורית.

18/2/09 11:39

תגובת גורי בראון:

מפלגת "אחריות"/תנועת לאו"ר חייבת להמשיך. יש שלוש אפשרויות: 1. לשבת ולא לעשות כלום. 2. להמשיך ולהפגש בכנסים ולקטר. 3. לצאת לפעילות שטח, הפגנות וחבירה לקבוצות אחרות הדורשות את שינוי השיטה. אני בחרתי בדרך מס' 3. שתי הדרכים הראשונות הוכחו כבר כבלתי יעילות. רק בדרך הזו נוכל להיות מוכנים למערכת הבחירות הבאה. כצעד ראשון, אני מציע להתארגן להפגנה, קטנה ככל שתהיה, מול הכנסת, ביום פתיחת המושב הראשון שלה לאחר הבחירות. אפשר לצרף להפגנה גופים נוספים כמו מפלגת "הישראלים" וכיו"ב. ההפגנה צריכה להיות עם ססמאות קשות מאד מאד הפוגעות באופן ישיר בציבור ,הנבחרים". לא להתבייש, צריך להיות קצת מיליטאנטים. זוהי הדרך לזכות בתשומת לב תקשורתית. כשאחזור מחו"ל, אני מבטיח לתרום את חלקי. ואפילו אם ההפגנה תיכשל, צריך להמשיך ולהפגין נגד כל דבר שזז. בסופו של דבר יצטרכו להקשיב לנו. ואם ימשיכו לא להקשיב לאורך זמן, נדע לפחות שעשינו כמיטב יכולתנו. אבל להמשיך ולדבר דברי טעם, לשבת בכנסים ובעצם לא לעשות דבר, זוהי הדרך הבדוקה לכישלון.

18/2/09 12:22

תגובת עדן בר לב:

שלום,

ברצוני להוסיף מעט על מה שנכתב בתגובות קודמות.

במהלך מערכת הבחירות ובמהלך פעילותי עבור "אחריות" - ההתנגדות העיקרית ל"אחריות" היתה היותה מפלגה "זעירה" שנתפסת כחלק מהבעיה של הפלגנות ולא כחלק מהפתרון למשבר המנהיגותי-ערכי (כפי היינו רוצים להראות).

בתגובות קודמות הוזכרה "מימד-התנועה הירוקה", אשר הינה מסגרת משותפת לתנועות "מימד" ולתנועה הירוקה.
התנועה הירוקה היא גם שותפה ב"עיר לכולנו" - תנועה על-מפלגתית שרצה בבחירות האחרונות למועצת עיריית ת"א-יפו והעמידה את ח"כ דב חנין (המכהן בכנסת מטעם חד"ש) כמועמדה לראשות העיריה אל מול רון חולדאי - ראש העיריה הוותיק של ת"א-יפו (הנתמך ע"י מפלגת העבודה).

למרות הפסדו של דב חנין לרון חולדאי, צריך לזכור שבחרו בו 34% מכלל הבוחרים (הישג מרשים בהתחשב באוריינטציה הפוליטית הידועה שלו) ו"עיר לכולנו" הכניסה 5 חברי מועצה (הסיעה הגדולה ביותר לצד סיעתו של חולדאי).

הגישה המנצחת של "עיר לכולנו" היתה "אחד ומשול" (על משקל "הפרד ומשול") - כלומר, איחוד כוחות של תנועות והתארגנויות המאמינים בערכי יסוד של שיתוף תושבים במהלכים שלטוניים תוך בניית תנועה דמוקרטית אמיתית שבה כל אחד ואחת יכולים להשפיע (לפרטים נוספים ראו: http://www.city4all.org.il/vision).
לדעתי, גישה זו היא מה ששבר את "מחסום הקול" בדרך להצלחה של "עיר לכולנו" אל מול התעמולה שמדובר ב"רשימה אזוטרית חסרת סיכוי" תוך השתלחות (שיקרית בחלקה) בדב חנין על רקע האוריינטציה הפוליטית שלו (שחלקה מעורר-המחלוקת אינו רלבנטי לניהול העירייה - למשל החלטה על פעולה בעזה ממילא אינה מתקבלת במסגרת העיריה).

התנועה הירוקה דווקא נקטה בגישה זו גם בבחירות לכנסת בחבירה למימד שנראית מאוד טבעית בהתחשב בגישתה ופועלה של תנועת מימד בראשות הרב מלכיאור (בהשוואה לחבירה ההזויה משהו של ניצולי השואה עם בוגרי עלה-ירוק, למשל). לצערם (ולצערינו?) חבירה זו (רק בין 2 התנועות) לא הספיקה אל מול רוחות המלחמה, מכבש התעמולה של המפלגות הגדולות, ומול ירוקים נוספים - וכך רשימת מימד-התנועה-הירוקה נותרה מחוץ לכנסת.

לפי מה שראיתי במצעה של הרשימה הנ"ל - יתכן ויש על מה לדבר. בתחומים אחדים המצע של התנועה הירוקה-מימד דומה או משיקה למצע "אחריות" (כגון: דמוקרטיה ושיתוף הציבור, דת ומדינה, צדק חברתי) וכן ניתן לראות בשינוי השיטה הפוליטית עפ"י "אחריות" יצירת פלטפורמה שתוכל לבצע את הצעותיהם הראויות של התנועה הירוקה-מימד ואף תתרום לרלוונטיות של 2 התנועות הואיל ושינוי השיטה הפוליטית עלה לסדר היום הציבורי מיד אחרי הבחירות.

הואיל ובתומכים של מימד-התנועה הירוקה יש לא מעט צעירים, לאור/אחריות תוכל סוף סוף להגיע אליהם, מה שהתקשנו לעשות עד כה.

לסיכום, אם בכותרת מאמרו של יעקב חסדאי "המטרה האמיתית - הישרדות" נחליף את המושג "הישרדות" ב"קיימות" (כפי שצויין בהערת השוליים של דורון טל למאמר כפי שפורסם ב- Cafe TheMarker) נקבל את המטרה עפ"י התנועה הירוקה-מימד.

הערה בעניין התרומות: הואיל והתרשמתי מהביקורות כאן שמנגנון גיוס הכספים לא היה מספק, אוסיף בזאת שניתן לבחון את המנגנון של "עיר לכולנו" (כפי שנוכחתי לדעת מהאתר שלהם), שהשתמשו בשירותי האתר litrom.com לתרומות באמצעות כרטיסי אשראי. תרומה בדרך זו היא מאוד נוחה ונגישה ולכן יש הדרך הזו יותר פוטנציאל לגיוס תרומות.

בברכה ובהרבה תקווה,
עדן בר-לב.
19/2/09 18:31

תגובה של פרופ' אמריטוס קנת פרייס:

ליעקב חסדאי ואנשי לאור

בתגובה למסר של חסדאי.

חולי המדינה לא נוצרו יש מאין. הם נוצרו על רקע של אוכלוסיה שלא באה מארצות דמוקרטיות ולכן לא הפנימו עד כמה דמוקרטיה תלויה במוסכמות חברתיות בלתי פורמאליות של איך מתנהגים ואיך לא מתנהגים. האופי של החברה עוצב על ידי בני אדם לרבות פוליטיקאים.

לבעיה הנוכחית משתנים רבים המשפיעים זה על זה. במצב זה יש לחפש בין כל המשתנים את המשתנה האחד שיגרום למקסימום שיפור.

ההתגייסות וההתנדבות היום-יומיות של הציבור וגם ההתנהגות במלחמות האחרונות מאששות את התחושה שהציבור מוכן לסבול קושיים ומוכן להתאמץ על מנת שתהיה מדינה ראויה בעלת  אופי יהודי.

העם חזק, הממשל חולה. אני מגיע למסקנה ששיפור מתחיל במציאת דרך להביא אנשים אחרים, טובים יותר, לרמות הפוליטיות הגבוהות. הם יוכלו לשנות את המוסכמות החולות הנוכחיות. יש לשבור את השיטה בה עסקנות מעמידה מועמדים לבחירת הציבור, שיטה אשר לדוגמה מעדיפה עסקנים שיטחיים ובינוניים על פני אנשים כמו יצחק בן ישראל או מנחם בן ששון.

אנחנו לא בוחרים בנציגות אלא ברשימה המוגשת לנו. כאחד שחי שנים במדינות בהן הבוחר בוחר בנציג, שיכול להיות עצמאי ולא דווקא חבר מפלגה, ראיתי איך שיטה זו מאפשרת כניסה לפוליטיקה של אנשים מוכשרים המעוניינים לתרום לכלל.

המפתח לשיפור נעוץ בשינוי שיטת הבחירות לשיטה בה בכל אזור נבחר נציג אחד נציגים מעטים. זה יביא בהמשך לסוג אחר של אנשים בכנסת. כך קרה בשינוי דומה לבחירת ראשי ערים.

צריך לכן להתרכז על שינוי שיטת הבחירות. יש לוודא שכוח העסקנות אמנם יוכרע, ושחברי הכנסת הנוכחיים לא ינצלו את הכותרת של שינוי שיטת הבחירות על מנת דווקא להטיב עם העסקנים.

יש לרכז מאמצים בגזרה צרה אבל אפקטיבית זו.

שבת שלום

קני פרייס
20/2/09 08:17

תגובת חיים ספיריה:

בס"ד

שלום לכולם !
   ודאי שמתם לב לכך שאין שום התייחסות שלי למה שאירע ב 10.02.09 אני רוצה להסביר בקצרה:
1. התעקשתי לנצור את פי עד אשר ייערך דיון מצומצם, אשר יוביל לדיון רב משתתפים - ולא באטינרנט אלא פנים אל פנים !
2. ברגע שנוחתי לגלות (בשבועיים האחרונים) כי אין בדיוק אדם שמוכן כרגע להרים דיון כזה במהרה, החלטתי שתי החלטות:
    א. אני ארים את הדיון הזה משום שכל יום שחולף, מרחיק אותנו מהלהט, מהביקורת ומזכרון העובדות.
    ב. יקדם לדיון שאלון שיאפשר לציבור שלנו - גם כאלה שאינם חברים רשומים, להביע את תחושותיו באופן נומרי כך שבתחילת הדיון יוצגו תוצאות סטטיסטיות.
        השאלון יגיע בראש ובראשונה לכתובות האלקטרוניות המצויות במאגרנו וכן לאילו שאין להם "מייל". כרגע נמצא השאלון בשלב התכנון והניסוח. אם יקרה נס,
        הוא יופץ בתוך "עלון פסח" של לאו"ר.
3. אני עדיין מתעקש לנצור את פי ואמתין בעצמי לשאלון, לריכוז התוצאות ולדיון המשותף.
זה הזמן לומר לכולכם תודה ובו זמנית לבקש את המשך עזרתכם המיידית במימון ! הדרך הצנועה לעשות זאת היא להקדים ולשלם דמי חבר לתנועת לאו"ר ל 2009.
מי שכבר עשה זאת פטור. מי שרוצה להרשם כחבר וכרגע אינו חבר, מוזמן להיכנס לאתר לאו"ר http://www.laor.org.il/  לקרא את התקנון, להוריד ט' הרשמה למדפסת ולשלוחו
אלי בצרוף המחאה לת.ד. 182 קצרין 12900.
שימו לב, לדעתי זה הזמן למעשים מסוג זה http://news.walla.co.il/?w=/1/1447558&tb=/i/16041524
שבוע טוב,
 

8/3/09 00:45