חזרה לדף הבית

אחריות - מהפכה ערכית וחוקתית בישראל
ACHRAYUT - Revolution in Values and Constitutional Reform
АХРАЮТ - за моральную и конституционную революцию в Израиле

האנשים הסברה תרומות המצע המלא פעילות שטח ארועים הודעות תגובות צור קשר

חיזוק כוחו ואחריותו של האזרח!
שיקום הקהילה והרחבת סמכויותיה
בניית מערכת פוליטית יעילה המקימה מנהיגות ראויה
טיפוח ערכי הכבוד, האחריות והבחירה בחברה
צדק, חינוך, תרבות, שיוויון!
מהפכה ערכית וחוקתית!
חינוך לערכי היסוד הציוניים של המדינה
אנחנו לוקחים אחריות!

 

 

לתוכן המצע  מדינת ישראל - זהות, ייעוד ומציאות

"זוהי זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית... אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל... שתהא מושתתת על יסודות החרות, הצדק והשלום... תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה..." (מגילת העצמאות)

מכוח הגדרת זהות זו, העברית היא שפתה הרשמית הראשונה של המדינה, השבת היא יום המנוחה שלה, חגי ישראל הם חגיה, "התקוה" הוא המנונה ומגן דוד סמלה. החוק וסדרי הממשל בישראל המבוססים על עקרונות הדמוקרטיה ועל ערכים יהודיים ואנושיים, מבטיחים את החופש, השוויון וזכויות האדם לכל האזרחים.

"בארץ ישראל קם העם היהודי... מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהיאחז במולדתם העתיקה" (מגילת העצמאות). זו ההצדקה ההיסטורית לעליה ולהתיישבות היהודית בארץ ישראל. עם זאת, כמדינה חופשית ודמוקרטית וכחברה צודקת, אין המדינה רשאית לפגוע בזכויות האדם של תושבי ארץ ישראל האחרים.

מייעודה של המדינה נובעת חובתנו לשמור להלכה ולמעשה על עצמאותה; לא להיות תלויים יתר על המידה באחרים; לטפח את המורשת היהודית ולשמור על קיומו של רוב יהודי ניכר בתוכה; לקיים ולחזק את הקשר ואת הערבות ההדדית המחייבים יהודים בארץ ובגולה ולעמוד איש לימין אחיו.

הקמת מדינת ישראל היתה מעשה של צדק אנושי ולאומי, והעם היהודי זכאי לתבוע שיובטחו כל התנאים הדרושים לקיומה. לנוכח האיומים על עצם קיומה של ישראל, צרכי בטחונה קודמים לזכויות של עמים וקבוצות שאינם נתונים לסכנה זו, ויש לצרכים אלה משמעות מוסרית עמוקה.

אנו עם קטן הנאבק על קיומו מול אויבים קרובים ורחוקים. הקנאות האיסלמית מאיימת עלינו בפצצת גרעין ובטרור, האנטישמיות בעולם חזרה והרימה ראש.

האיומים על מדינת ישראל נובעים לא רק מסכסוך על שטחים וגבולות, אלא גם, ולאחרונה בעיקר, מכפירה בעצם זכות קיומה. כפירה זו ניזונה מעוינות דתית איסלמית ומתביעה לזכות מוחלטת של הפלשתינאים על ארץ ישראל. איומים מסוג זה לא ניתן יהיה להסיר באמצעות הכרעה צבאית או הסכם מדיני.

אל לנו לשגות באשליות של "פתרון הסכסוך". גבולות בטוחים או הסכמי שלום יפים עשויים להיות פתרון לבעיה מוגדרת או לטווח קצר, אך בטווח הארוך ערכינו, אורחות חיינו ורמת מנהיגינו הם שיקבעו את גורלנו ועתידנו.

"ואשיבה ידי עליך ואצרף כבר סיגיך ואסירה כל בדיליך.

ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה, אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה.

ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה" (ישעיה א, כה – כז). 
 

 לראש הדף 

לתוכן המצע   היכן אנחנו?

מערכת הממשל והחברה הישראלית נתונים במשבר. מוסדות השלטון נגועים בחוסר יעילות,בקוצר ראות, בהעדר נורמות מוסריות ובמידה גדולה של שחיתות. החלטות גורליות בכנסת ובממשלה מתקבלות בלי מבט לטווח ארוך ומשיקולים אישיים או מפלגתיים. המשאבים הלאומיים מחולקים בשיטת "תפוס כפי יכולתך".

המערכת הפוליטית נגועה בכוחנות, תככנות ושחיתות,היא מעמידה לעם מנהיגים שאינם מקרינים אמון ויושר ולעתים רמתם ירודה.

הקיטוב האידיאולוגי קורע את העם, מלבה שנאה וגם תורם להשחתת ההנהגה. במאבק לקידום מטרותיהם שני המחנות מוכנים להעלים עין משחיתות ועוול,כל עוד ההנהגה משרתת את מטרותיהם.

חוסר הצדק ושיטת הסחטנות בחלוקת המשאבים מגדילים את הפער הכלכלי ואת תחושת הקיפוח של החלשים.

התלות של האזרח בשלטון גוברת ומביאה לתחושת חוסר אונים ולמסקנה כי "במדינה הזאת אי-אפשר לשנות דבר" וכי קשרים ולחץ הם הדרך להתקדם ולהצליח.

לתרבות חיינו כמה פנים מכוערות למדי. כבוד ודרך ארץ נעלמים מרחובותינו, החכמה ושיקול הדעת מתמעטים. הדיון הציבורי והתקשורת שטחיים, ושפתם עילגת. האלימות מתפשטת בבתי הספר, הפראות שולטת בכבישים,הגסות והצעקנות מאפיינים את מסכי הטלוויזיה.

הבעיה איננה רק של נימוסים וטעם טוב. רבות מצרותינו מתחילות במישור התרבותי. שטחיות,גסות רוח וצביעות משפיעות באופן עמוק על הדרך שבה מתקבלות החלטות,על הרמה של מנהיגינו, על הכבוד שאנו רוחשים למדינה ולמוסדותינו, ובסופו של דבר על נכונות בנינו לחיות בארץ הזו.

 לראש הדף 

לתוכן המצע   איפה הם כולם ?

כל אלה שחלמו על המדינה ... שנדדו על פני יבשות כדי להגיע אליה ... 
שיצאו אל שדות הקרב כדי להגן עליה ... שהקריבו את בניהם למענה ..
איפה הם ?

שערוריות, שחיתויות ואסונות -הכל עובר בשקט. הפוליטיקאים מובילים
את העם מכשלון לכשלון -והם שותקים. המדינה מתפוררת -ואיש לא קם.
למה ? למה הם נותנים לחלום שעליו לחמו להתנפץ לנגד עיניהם ?
ומה מבשרת השתיקה הזו ?

 לראש הדף 

לתוכן המצע   מנין באו הרעות הללו?

סיבות רבות חברו להתפשטות נגעים אלה. הראשונה - האשליות. פעם ידענו שאנו עם קטן הנאבק על קיומו. אחר כך התחלנו לשגות בחלומות: חלום ארץ ישראל השלמה וחלום השלום, והכל מייד. שני החלומות קרעו אותנו, הולידו שנאה ומחלוקת והסתירו מאיתנו את התהליכים השליליים הפנימיים שהלכו והעמיקו, ואלה היו רבים.

התרבות הפוליטית בישראל הושפעה ממסורת ה"ביצועיזם" הישראלי ההיסטורי. לכן טווח מבטה קצר, היא מחפשת השגים מיידיים, בועטת בכללים ובעקרונות וממציאה פתרונות בעת צרה עוד לפני שהגדירה את הבעיות.

לשלטון בישראל כוח כלכלי רב ויכולת לחלק כסף ומשרות, אך נטיה לזלזל בכללים ובנורמות של מינהל תקין. לכן הדגש במאבק הפוליטי עבר מהתמודדות רעיונית ומנהיגותית למאבק על משרות וכסף, מאבק אכזרי וחסר מעצורים. במאבק זה מצליחים ומתקדמים בדרך כלל אלה שכוחם בתככים וקנוניות יותר מאלה המצטיינים בידע או כשרון. כך הולכת ופוחתת רמת המנהיגות.

בהעדר כללים ונורמות ערכיות, גם המאבק בין כוחות אידיאולוגיים הוא חסר מעצורים. מי שזוכה בשלטון, משתמש בו להשגת מטרותיו ללא מגבלות. החלטות לאומיות גורליות מתקבלות ברוב זעום, אם צריך קונים קולות ולא מהססים לדרוס את המיעוט.

התפישה ה"ממלכתית" עיצבה את חיינו בראשית ימיה של המדינה: המדינה בנתה בתי ספר, שילמה משכורת למורים, קבעה את תכנית הלימודים, מימנה תאטרונים, אגודות ספורט ובתי כנסת. בתחילה הדבר היה מוצדק ואולי הכרחי, אך הזמנים השתנו. עתה נשארנו בלי האחריות לחינוך ילדינו ועם פקידים המחליטים מהי תרבותנו, אף כי מילוי תפקידים אלה הוא חובה וכבוד לאזרח, למשפחה ולקהילה.

אולם, לא זו בלבד שוויתרנו על הזכות לחנך את ילדינו ולבחור את תרבותנו, באותה עת גם השלמנו עם השחתת החברה שלנו. רבים בתוכנו, יחידים וקבוצות, למדו עד מהרה שבזירה הפוליטית אפשר להשיג כסף קל ושהתמיכה של המדינה יכולה להיות תחליף לפרנסה ועבודה, צריך רק לדעת ללחוץ, לשבות ולשלוח לכנסת תככנים שבקיאים בשיטות אלה. כך מושחתת החברה והיא חוזרת ומשחיתה את הפוליטיקה.

כתחליף לממלכתיות, גם אימצנו במהירות כללי תחרות של קפיטליזם אכזרי. בהעדר רסנים ומגבלות לתחרות, הלך והעמיק הפער הכלכלי בחברה ובעוד המיעוט המצליח ממריא, האחרים שוקעים.

בעיצוב תרבותנו יש משקל רב לברית בין פוליטיקה להון ולתקשורת. ברית זו איננה רק סכנה לדמוקרטיה, אלא גם איום על התבונה, שיקול הדעת ועל החשיבה העצמאית, כיוון שבלי מידע חופשי ובעזרת שטיפת מוח נאבד כל סיכוי לחשוב בעצמנו. ברית כזו גם מסכנת את רמת התרבות, שכן במרוץ אחר הכוח, הרייטינג והכסף, אין לפוליטיקאים ולבעלי הון מעצורים, והם מוכנים לרמוס כל רסן תרבותי כדי להשיג את מטרותיהם.

סימני הסכנה ניכרו כבר לפני זמן רב. היו שהתעלמו מהם והיו שסברו שאפשר לדחות את הטיפול בבעיות הפנימיות עד לאחר שנשיג את המטרות הלאומיות הגדולות- שלום או ארץ ישראל השלמה ונגיע אל המנוחה ואל הנחלה. אולם המציאות טפחה על פנינו. המסקנה קשה אך ברורה: החברה הישראלית מתפוררת מבפנים. תיקונים קוסמטיים לא יועילו. צריך שינוי עמוק ויסודי.

 לראש הדף 

לתוכן המצע   כבוד, אחריות ובחירה

כדי שישראל תוכל לשמור על זהותה, למלא את ייעודיה ולעמוד בסכנות האורבות לה, עלינו לטפח אורחות חיים של כבוד, אחריות ובחירה.

הכבוד הוא הכרה בערכו של אדם על מעשים והשגים התורמים לאנושות, לעם, לקהילה או למשפחה, על נכונות להילחם למען עקרונות גם אם הסיכוי קטן, ועל מאבק נגד עוול ושקר גם כאשר המחיר יקר.

האחריות נובעת מסמכות הניתנת בידינו ומתחושת חובה כלפי הזולת או הכלל. היא מחייבת לעשות מעשים הנדרשים מכוח הסמכות או החובה ולשאת בתוצאותיהם.

הבחירה היא הדרך המוציאה מן הכוח אל הפועל את הזכות לחופש של האדם, על ידי יצירת דרכים ואפשרויות הנמסרות לשיקול דעתו ולהחלטתו.

בכל אלה ניבעו סדקים עמוקים. מול סכנות חדשות וקשות, ניצבת ישראל אכולת תהיות וספקות, ערכיה ומטרותיה שנויים במחלוקת, שחיתות והסתאבות מעיבים על אורחות חייה ועל האמון בהנהגתה.

כדי לתקן את אלה, צריך לנתח את הסיבות למשבר ומדוע נכשלו נסיונות התיקון והשינוי בעבר. על יסוד הניתוח יש להציע את השינויים והתיקונים הנדרשים בשני מישורים. במישור המוסדי פוליטי יש לבנות מוסדות מתוקנים ולהגדיר כללי משחק הוגנים. במישור החינוכי צריך להנחיל לציבור ולנוער מערכת ערכים ואורחות חיים מכובדים ונאים יותר, להנהיג דפוסים של סמכות ומשמעת, לטפח מידות של הכרת חובה, צניעות, נאמנות ויושר, לחנך לחיי עבודה ויצירה ולעודד מחשבה מקורית ויצירתית.

 לראש הדף 

לתוכן המצע   שינוי שיטת הממשל

כדי למלא ביעילות את תפקידיו, על הממשל להיות בנוי נכון, לנהוג על-פי כללים נאותים ולעודד את בחירתם וקידומם של מנהיגים ומנהלים מוכשרים ואמינים; את נכונותם להקשיב לביקורת, ללמוד מהנסיון, לתקן שגיאות ולשאת באחריות; את יכולתם לעמוד בלחצים. , להעדיף את טובת הכלל ולהרחיק ראות.

קוצר הראות, שחיתות ורמה ירודה שפשו במערכת הפוליטית פוגעים בכל אלה. כדי למנוע זאת, אנו מציעים צעדים בשני מישורים. האחד - שינוי מבנה השלטון באופן שיעודד חשיבה לטווח ארוך. האחר - הקטנת הכוח המופרז לחלוקת כספים, משאבים ומשרות שצברו הפוליטיקאים.

צריך להניח כי בכל שיטה תישאר הזירה הפוליטית מקום למאבק בין אינטרסים של קבוצות וביטוי לשאיפות אישיות של נבחרים. לכן רצוי להפריד, ברשות המבצעת וגם במחוקקת, בין מוסדות שבהם ישתקפו ויוכרעו אינטרסים ומאבקים חברתיים, לבין אלה שייבנו לצורך הכרעות בעלות חשיבות עקרונית או השלכות לטווח רחוק.

לאור חלוקה זו, אלה הצעותינו למבנה הממשל:

 Image

הרשות המבצעת תורכב ממוסד הנשיאות ומהממשלה. הנשיאות אחראית לעיצוב מדיניות לאומית ולהתוויית מגמות לטווח ארוך. הממשלה אחראית לניהול השוטף של המדינה.

הנשיא ייבחר בבחירות כלליות. לידו תפעלנה ארבע מועצות: המועצה לביטחון לאומי, המועצה לענייני תרבות, חינוך וחברה, המועצה לענייני משק וכלכלה, והמועצה לחוק ולמינהל. נשיא המדינה ימנה את ראש הממשלה וראש הממשלה יבחר את שריו.

הממשלה תורכב באופן שיאזן בין הצורך באמון פוליטי, לבין החשיבות של ידע מקצועי. היא תפעל בשני הרכבים: קבינט מצומצם שיכלול את שרי החוץ, הפנים, הבטחון, הכלכלה והמשפטים, וקבינט מורחב שיכלול את השרים המקצועיים. שרי הקבינט המצומצם ייבחרו בעיקר מתוך המנהיגים הפוליטיים, והשרים המקצועיים ייבחרו בעיקר מתוך המנגנון הממשלתי והציבורי. הם יתרמו לממשלה ולמשרדיהם את הידע המקצועי והארגוני.

הכנסת תורכב משני בתים: בית תחתון ובית עליון.

הבית התחתון יהיה אחראי לחקיקה רגילה, לפיקוח על הפעילות השוטפת של הממשלה ולקביעת תקציב המדינה. חבריו ייבחרו בבחירות כלליות ויחסיות. הם יהיו אמורים לייצג את הכוחות והקבוצות בחברה ולבטא את הנטיות העכשויות של הציבור. משך הכהונה של חברי הבית התחתון ייקבע באופן שימנע הצמדות לכסאות, אך יאפשר צבירת נסיון לחברי הכנסת הנהנים מאמון רחב.

הבית העליון יעסוק בעיצוב מדיניות, בהתוויית מגמות חברתיות, בהכרעה בשאלות חוקתיות ובבקרת מוסדות השלטון. לבית זה יוקנו סמכויות בנושאים המחייבים את המדינה לטווח ארוך, כגון הסכמים בין-לאומיים או הלוואות לטווח ארוך של המדינה, וכן בשאלות הקשורות בחלוקת אחריות בין השלטון המרכזי לבין הקהילות.

בית זה יגדיר את טובת המדינה והאומה מתוך ראיה לטווח ארוך ויקנה למערכת הפוליטית מימד של כבוד ואמינות. מטרות אלו צריכות להשתקף ברמתם של חבריו, בסמכויותיו ובמבנהו. מספר חבריו יהיה קטן יחסית ולא יעלה על ארבעים. הם ייבחרו על בסיס אישי בבחירות בלתי-ישירות, כלומר על-ידי נציגי הציבור.

ייקבע גיל מינימום לכניסה לבית העליון, כל נבחר יתחייב להפסיק כל פעילות פוליטית ועסקית, הוא יכהן תקופה ארוכה אחת בלבד. לאחר מכן לא ישוב למלא תפקידים פוליטיים.

חלוקת תחומי הפעולה בין הקהילות והשלטון המרכזי, מערכת הסמכויות והיחסים בין הנשיא, הממשלה, הבית העליון והתחתון, תוגדר בחוקה. החוקה תובא לאישור משאל עם. לאחר אישור החוקה יוקם, במסגרת הבית העליון, בית-דין שישמש פרשן לחוקה. ייקבע נוהל לשינוי החוקה ע"י משאל עם לפי יוזמת רשות ממלכתית או קבוצה גדולה של אזרחים.

נורמות הנדרשות ממנהיגים, תוגדרנה במישור החינוכי והחוקתי. החוק הפלילי אינו יכול לשמש מבחן להתנהגות מנהיגים ונבחרי ציבור. לכן ועדה של הבית העליון תשמש כבית דין לנבחרי ציבור ותפעל על-פי כללי אתיקה שינוסחו למטרה זו.

 לראש הדף 

 

לתוכן המצע   החברה הקהילתית

הקהילה היא המסגרת שבאמצעותה נושא האזרח באחריות לנושאים המסורים בידו, והחברה הקהילתית היא צורת ארגון חברתי, הנותנת בידי הקהילה את הכלים הדרושים למילוי מטרותיה.

Image

לכל קבוצת אזרחים, בגודל מוצדק, תהא זכות להקים קהילה, בתנאי שמטרותיה ואופן ניהולה יהיו כנדרש בחוק. אזרח עשוי להיות חבר במספר התאגדויות. אחדות מהן מתלכדות על בסיס אזורי ואחרות על בסיס רעיוני או חברתי, כשכל אחת מספקת לאזרח שירותים הדרושים לו.

בנושאים שהם על-פי טיבם בעלי אופי אזורי, כגון: נקיון, איכות סביבה או אבטחה, תהא התלכדות האזרחים על בסיס אזורי. בנושאים שהם עניין להשקפה או אמונה, כגון: תרבות, חינוך ודת, יתלכדו האזרחים בארגונים על-אזוריים לפי בחירתם.

בכל הנושאים שיועברו לאחריות הקהילות וארגוני האזרחים, יצטמצם תפקידו של השלטון המרכזי לקביעת רמות של איכות, =2>הגינות ופיקוח על ניהול תקין ומסודר. כך, למשל: מערכת החינוך תאורגן מחדש, האחריות לחינוך תועבר מן הממשלה אל קהילות וארגונים שיוקמו על בסיס אזורי או רעיוני, לפי בחירת ההורים. הממשלה תקבע דרישות מינימום מכל מוסד, שיבטיחו בסיס השכלתי ותרבותי לאומי משותף, וכן תפקח על קיום סדרי מנהל ותברואה תקינים.

בידי הממשלה תישמר הזכות ליזום ולפתח נושאים שהם מעבר ליכולתן של קהילות בודדות, וכן הסמכות למנוע התאגדויות למטרות שליליות.

אם יהיו אזרחים רבים שירצו לקבל שירות מסויים מהמדינה, תוכל המדינה להענות לבקשתם. בידי האזרח תישאר זכות הבחירה בין שירותים ממלכתיים לקהילתיים.

רוב עובדי המדינה, העוסקים בתפקידי ארגון וניהול של תחומי תרבות, חינוך ורווחה, יהיו לעובדי הקהילות והרשויות המקומיות. כך יקטן הניכור של האזרח כלפי עובדי הציבור ותגדל אחריותם של עובדים אלה כלפי הציבור הנזקק לשירותם ואחריותם.

אפשר לצפות כי שיטה זו גם תצמיח מנהיגות מסוג חדש שתוכיח עצמה ביכולתה לקנות אמון ולהנהיג ציבור ותעבור אחר-כך מן הזירה הקהילתית לזירה הפוליטית ממלכתית.

את השיטה הקהילתית יש להנהיג בהדרגה, תוך העברת האחריות לקהילות והכשרתן לשאת בה. יש לעודד התארגנויות חופשיות של אזרחים, שיקבלו על עצמם אחריות לניהול בתי ספר, לקיום מוסדות תרבות ולאיכות סביבתם. במרוצת הזמן תהיה התארגנות חופשית זו הבסיס לבניית ישראל גם מבחינה מוסדית וחוקתית כ"חברה קהילתית".

כל חופש עלול להתפתח להפקרות ואנרכיה. חברה הרוצה לקיים חופש אמיתי, חייבת להבטיח שלטון חוק יעיל וקפדני, ותפקידו הראשוני של שלטון החוק הוא הגנת האזרח מפני אלימות ופשע.

קיומה של החברה הקהילתית, המקנה חופש נרחב לאזרח ונותנת לו סמכויות ואחריות, מותנה בקיום מערכת חוק ומשפט מקיפה ויסודית ומערכת בקרה יעילה ועקבית. לכן ייעול של מערכת המשפט, האכיפה והמשטרה וחיזוקן הם תנאים הכרחיים לקיום ממשל תקין ובצידו חברה קהילתית.

 לראש הדף 

לתוכן המצע   "תקציב הממשלה" ו"תקציב האזרחים"

התקציב הוא אחד הביטויים החשובים לחלוקת האחריות הלאומית. אנו מציעים לחלק את התקציב הלאומי לשני חלקים: האחד - "תקציב הממשלה" - יוקדש ברובו המכריע להוצאות חוץ ובטחון, שמירת חוק וסדר ובניית תשתית לאומית. החלק האחר, המיועד למטרות חינוך, תרבות, איכות חיים ורווחה, ייקרא "תקציב האזרחים" ויחולק לאזרחים, שיעבירוהו לקהילות שתוקמנה ותופעלנה על-ידיהם. העברת הכספים לקהילות יכולה להיעשות במספר שיטות.

 Image

לדוגמא: אחת לשנה יקבעו שני בתי המחוקקים את גודלו של תקציב האזרחים וחלוקתו לנושאים השונים. לאור קביעה זו, יקבל כל אזרח הודעה רשמית על ההקצבה לה הוא זכאי בהתאם למצבו המשפחתי, ורשימת קהילות ומוסדות שאושרו לקבלת ההקצבה. האזרח יודיע למדינה לאילו מוסדות הוא מעביר את תקציבו, בהתאם לגודל הסכום שהוקצב לו לכל נושא. אזרח שיבחר לקבל שירות מסויים מן המדינה, יעביר אליה את הקצבתו.

כך גם ביחס לתקציבי מימון המפלגות. בתקציב האזרחים יהיה חלק המיועד לפעילות פוליטית וכל אזרח יחליט מדי שנה לאיזו מפלגה או קבוצה פוליטית הוא מייעד את כספו. אוצר המדינה יעביר לכל מוסד את הכספים על-פי הוראת האזרחים. הוראת האזרחים עשויה להינתן בדרכים שונות, בהעברת שובר למוסד, או בדיווח ישיר למדינה תוך שמירת סודיות הבחירה.

בשיטה זו, כל המוסדות שהיום מתחככים, לוחצים או מבקשים תמיכה כספית מפוליטיקאים ופקידים, ישנו את גישתם. יהיה עליהם לפנות אל האזרח ולבקש את תמיכתו. כך נראה תאטרונים, מקהלות, ארגוני צדקה וחינוך עולים לרגל אל האזרחים בנסיון לשכנע את האזרח לתמוך בהם. גם הפוליטיקאים ייאלצו לפנות אל האזרחים, מדי שנה, ולבקש את הקצבתם. כך יוכלו האזרחים לשדר מדי שנה לנבחריהם, מה דעתם על תפקודם.

 לראש הדף 

לתוכן המצע   צדק חברתי

הבסיס הערכי לקיום צדק חברתי הוא כבוד והכרה כי ערכים חיוביים קיימים בכל שכבות החברה. הסיכוי האמיתי לשוויון חברתי טמון בערכים אלה ובנכונות למאמץ עצמי ולנטילת אחריות, הרבה יותר מאשר בסיוע ותמיכה מבחוץ.

השיטה הקהילתית תעביר לכל הקבוצות בחברה את האחריות לקידומן ולהתפתחותן. מערכת שירותי החינוך, התרבות והרווחה תתבסס בעיקר על ההקצבה שיקבלו האזרחים בהתאם לגודל משפחתם. נהלים אלה יביאו בראש ובראשונה לחלוקה צודקת יותר של המשאבים הלאומיים ותוך כדי כך לטיפוח מחודש של האחריות האישית והמשפחתית. כך, בצד הכבוד, יתקיים גם עקרון השוויון.

אם יתברר שיש אזור או קבוצה הזקוקים לעזרה והתערבות מיידית, תוכל המדינה להתערב ולסייע, רק בתנאי שהבית העליון יאשר זאת. בדרך זו תסייע המדינה לא על בסיס של תביעות ולחצים, אלא רק במקום שיש לכך הצדקה אמיתית.

אכן, לעתים יש צורך לנסות ליצור תנאי פתיחה מתקנים לחלשים יותר, ותקציב האזרחים יתחשב בכך. בתקציב החינוך ניתן יהיה לקבוע סכום גדול יותר למשפחה מרובת ילדים ואת תקציב התרבות ניתן להגדיל למשפחה הגרה באזורים מרוחקים ממרכזי התרבות.

במקביל לטיפוח אחריותו של האזרח לקהילתו, יהיה צורך להגדיר את אחריותו למשפחתו ולעצמו. החינוך והחוק יטפחו ויעודדו חיי עבודה ויצירה. תשלומי רווחה יינתנו לחסרי-ישע או כעזרה זמנית שתותנה בהכשרה מקצועית. במקביל יש להנהיג שיטות מיסוי מתקדמות כדי לעודד את העסקתם של מבוגרים ונכים.

במסגרת הבטחת הצדק החברתי יהיה צורך להקדיש תשומת לב רבה למציאת איזון בין יסודות של שותפות לבין יסודות של תחרות בחיי החברה ובחיי הכלכלה. התחרות מדרבנת להשגים ומעודדת קידמה, אך עלולה להרוס את יסודות השותפות והאחריות ההדדית וליצור פערים כלכליים בלתי-נסבלים. את סכנותיה של התחרות צריך יהיה לרסן באמצעות מערכת ערכים וכללים ועל-ידי חיזוק כוחם של אלה שנקודת המוצא או כוחם מקטינים את סיכוייהם. במסגרת זו צריך יהיה לחזק את כוחם של ארגוני העובדים ולעודד את הקמתם של ארגוני צרכנים שיקנו עוצמה וכוח לעובד ולצרכן הבודדים.

יישום עקרונות הכבוד, האחריות והבחירה ייצור בסיס ערכי טוב יותר ליחסים בין הרוב היהודי למיעוטים הלאומיים במדינה. הארגון הקהילתי של החברה עשוי לתרום באופן ניכר גם לקידום מעמדם. המשאבים הממלכתיים יחולקו ביתר צדק, ותינתנה למיעוטים אפשרויות נוספות להתפתחות חברתית, תרבותית וכלכלית.

 לראש הדף 

לתוכן המצע   היהדות והמדינה

היהדות שזורה בתרבות הלאומית שלנו ועל כן אי-אפשר, כמו במדינות מערביות רבות, להפריד בין המדינה לדת. אולם הנסיון מלמד כי קשר זה עלול לעיתים להיות הרסני גם מבחינת הדת וגם מבחינת המדינה, וזאת כאשר הדת הופכת לכלי בזירה הפוליטית ולחלק משיטת הסחיטה של משאבים לאומיים.

נראה לנו כי היהדות צריכה לשמש אמת-מידה לתביעות מוסריות וחינוכיות ולא בסיס לדרישות כלכליות ופוליטיות.

עם זאת, ברור כי יש שאלות הנוגעות לאורח החיים הציבורי שמחייבות הכרעות בעלות אופי רוחני ותרבותי הקשור ליהדות. כדי למנוע סתירה בין עקרונות הדמוקרטיה לבין הגדרת זהותה היהודית של המדינה, וכדי להבטיח שהכרעות בעלות אופי תרבותי-יהודי תהיינה בעלות גיבוי דמוקרטי, אנו מציעים שתי דרכים:

האחת - לנתק את הקשר בין הדת לפוליטיקה ולקבוע כי ההכרעה בשאלות דתיות תיעשה במשאל עם מחוץ לזירה הפוליטית. שאלות בעלות משמעות לאומית תובאנה למשאל לאומי ושאלות מקומיות למשאל אזורי. כדי למנוע הקצנה, תוצגנה במשאל לפחות שלוש הצעות, האזרח יקבע עדיפות ראשונה ושניה, ושתיהן תילקחנה בחשבון. ארגון משאל העם יוטל על הבית העליון.

משאל העם יכריע בשאלות הנוגעות לרשות הרבים. לא תהיה פגיעה ברשות היחיד ובזכויותיו הבסיסיות.

האחרת - להקטין ככל שניתן את תלותם של מוסדות דתיים במערכות השלטון ולהגדיל כנגד זאת את תלותם בציבור ואת משמעותם בחייו. לכן, כל התקציבים למוסדות דתיים ולמטרות דתיות ייכללו ב"תקציב העם". רבנים ומוסדות דתיים ייבחרו ע"י קהילותיהם וישאבו מהן את כוחם וסמכויותיהם. כך תחוזק התעניינותו ומעורבותו של האזרח בשאלת זהותו היהודית ותוטל עליו אחריות רבה יותר בקביעת אורח חייו הציבורי.

כללים אלה ייושמו גם ביחס למיעוטים דתיים.

בדרכים אלו תוקטן הזיקה בין שאלות דתיות למאבקים פוליטיים, יגושר הפער בין יהדות לדמוקרטיה, והיהדות תשוחרר מן הכיעור שדבק בה בשיטה הפוליטית הקיימת. הרבנים וגדולי התורה יצאו אל העם במקום לשחר לפתחם של פוליטיקאים. והעיקר, מסירת ההכרעה לידיו של כל אזרח תביא כל אחד מאתנו לצורך להתמודד עם משמעות זהותו היהודית.

 לראש הדף 

לתוכן המצע   מדיניות ובטחון

בטחון עצמי מופרז ביחס לכוחנו ואשליות ביחס למצבנו ולאיומים הנשקפים לנו, היו גורם מרכזי לכשלונותינו בעבר. עצמתה הבטחונית של ישראל גדולה, אך לא בלתי-מוגבלת, והאיומים על קיומנו קשים ומתמידים. לכן, בניהול מדיניותה של ישראל יש להבחין בין ה"צודק" או ה"רצוי" לבין ה"אפשרי", וכוחה צריך להבנות באופן שיובטח כי בעת צרה תוכל ישראל להגן על קיומה ללא סיוע זרים.

בהיעדר סיכוי לשלום אמת בטווח קרוב, תחזיק ישראל בשטחים החיוניים לבטחונה והדרושים לשמירת האינטרסים החיוניים שלה. לכן לא תוכל ישראל לוותר על רמת הגולן, בקעת הירדן ועל שטחים חיוניים ביהודה ובשומרון. לאזורים הפלשתינאים תוצע בחירה בין זכויות לאומיות במסגרת הרשות הפלשתינאית לבין זכויות אזרח שתובטחנה על-ידי ישראל במסגרת קנטונים חופשיים.

החלטות הנוגעות לגבולותיה, לבטחונה ולזהותה של מדינת ישראל, תתקבלנה רק ברוב גדול של המצביעים.

 לראש הדף 

 

עקרי המצע

תשובות לשאלות נפוצות

חתום על העצומה

ת.ד. 7655 ירושלים 91075 | חיים ספיריה: 054-6371079 | יעקב ויימן: 050-7824535 |  achrayut2009@gmail.com